יוֹדֵעַ צַדִּיק נֶפֶשׁ בְּהֶמְתּוֹ
כתובות סג ע"א
"שמעה דביתהו הות קא נפקא לאפיה, אמרו לה שיבבתא: שאילי מאני לבוש ואיכסאי, אמרה להו: (משלי יב, י) יוֹדֵעַ צַדִּיק נֶפֶשׁ בְּהֶמְתּוֹ. כי מטיא לגביה, נפלה על אפה קא מנשקא ליה לכרעיה, הוו קא מדחפי לה שמעיה, אמר להו: שבקוה, שלי ושלכם שלה הוא".
הכיצד כינתה את עצמה בתואר המגונה "בהמה", הרי אמרו במסכת חולין דף ה ע"ב: "כל היכא דכתיב בהמה גריעותא היא" – כאשר אינו בצמידות עם "אדם".
אלא שרמזה לפסוק בשיר השירים א, ט: לְסֻסָתִי בְּרִכְבֵי פַרְעֹה דִּמִּיתִיךְ רַעְיָתִי. ככתוב (שמות יד, ט) וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם אַחֲרֵיהֶם וַיַּשִּׂיגוּ אוֹתָם חֹנִים עַל הַיָּם, וכי המצרים עצמם רצו והשיגום? ממשיך הפסוק מיד – כָּל סוּס רֶכֶב פַּרְעֹה וּפָרָשָׁיו וְחֵילוֹ. וכן בהמשך (שמות יד, כג) וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם וַיָּבֹאוּ אַחֲרֵיהֶם – כֹּל סוּס פַּרְעֹה רִכְבּוֹ וּפָרָשָׁיו. וכך אמרה, יודעת אני שמעריך הוא מאוד אותי עצמי, ללא צורך בלבושים יפים של אחרות. כי כל גדלותו רק בעטיי באה לו, אני שדהרתי לפניו ומשכתיו לצלול אל תוך מימי התורה הקדושה. וכך אישר רבי עקיבא מיד: "שלי ושלכם שלה הוא". וזהו שפירש הר"ן במסכת נדרים דף נ ע"א: "יודע צדיק נפש בהמתו - יודע הוא זה שנצטערתי בשבילו".
"בהמתו" היא סוסו שהוא רוכב עליו, כדלעיל (כתובות דף סא ע"ב) "אינו כופָהּ... ולא ליתן תבן לפני בהמתו, אבל כופה ליתן תבן לפני בקרו". וההבדל בין בהמתו לבקרו – "לפני בהמתו המיוחדת לו למרכבתו" (חלקת מחוקק סימן פ ס"ק יד; על פי רש"י).
עוד יש לפרש שהאדם מורכב מגוף ונפש, נפשו היא נפש אדם, וגופו הוא כגוף כל בהמה. וצדיק יודע ומכיר את גבולות הסיבולת של גופו הנקרא בהמה, ואינו מעמיס על יצרו יותר מיכולתו במאבקו עמו. וזהו שאמרו (סוטה דף מז ע"א; סנהדרין דף קז ע"ב) "תניא, אמר רבי שמעון בן אלעזר: יצר תינוק ואשה - תהא שמאל דוחה וימין מקרבת". עוד יודע צדיק את הידוע: "אשתו כגופו", לכן גם גופה של אשתו חביב עליו כגופו שלו. וזהו יוֹדֵעַ צַדִּיק נֶפֶשׁ בְּהֶמְתּוֹ, שמחובר הוא בלב שלם לגופיו ללא צורך בלבושים יפים של אחרות. ככתוב (בראשית ד, כה) וַיֵּדַע אָדָם עוֹד אֶת אִשְׁתּוֹ.
