קושיא מכבדת / רפי זברגר

חולין צג ע''ב

הקדמה

הגמרא עוסקת בדיני חלב, ומביאה מספר מימרות בשמו של שמואל. נדון בחלק מהם במאמר זה. 
 

הנושא

רבי אבא אמר רב יהודה אמר שמואל: חלב שעל המסס ובית הכוסות אסורין וענוש כרת, וזהו "חלב שעל הקרב".
כדי להבין מימרא זאת, ניזכר במבנה של מערכת עיכול בהמות. מערכת זו בנויה מארבע קיבות. הראשונה נקראת ''קרס'' והאוכל העובר דרכה נרקב ועובר לקיבה השניה הנקראת ''בית הכוסות''. במקום זה האוכל נהפך לגושים קטנים, אשר עולים חזרה למעלה (העלאת גירה) ושם הם נטחנות שוב וחוזרות לבית הכוסות. פעולה זו חוזרת עד אשר האוכל הפוך להיות טחון ודק. לאחר מכן, האוכל עובר לקיבה השלישית היא ''בית המסס''. כשמו כן הוא, שם נמס האוכל ע''י נוזלים המופרשים שם, ובסוף האוכל עובר לקיבה הרביעית הנקראת ''קיבה'', שם האוכל מתפרק ועובר למעיים. 
רבי אבא אומר בשם רב יהודה שאמר משמו של שמואל כי החלק שעל הקיבה השניה (בית הכוסות) ועל הקיבה השלישית (המסס) אסורין באכילה מן התורה והאוכל אותם נענש בכרת. 
חלב זה נקרא בתורה (מספר פעמים בספר ויקרא פרק ג') ''חלב שעל הקרב'' והוא מוקרב על המזבח, כחלק מאברי הקרבנות המועלים ונשרפים על גבי המזבח. 
אמר ר' אבא אמר רב יהודה אמר שמואל: האי תרבא דקליבוסתא אסור וענוש כרת, וזהו חלב שעל הכסלים.
מאמר נוסף משמו של שמואל עוסק בחלב (תרבא בארמית) של עצם הנקראת קליבוסתא, הנמצאת בסוף חוט השדרה, חלב זה נקרא בתורה (שם, ד') ''חלב שעל הכסלים'' אשר גם הוא מוקרב על גבי המזבח כחלק מן הקרבן. 
ואמר רבי אבא אמר רב יהודה אמר שמואל: חוטין שביד אסורין.
רגל קדמית של הבהמה נקראת בגמרא ''יד''. במימרא זו פוסק שמואל כי הגידים שבראש ה''יד'' של הבהמה, שזהו על ''כתפה'' אסורין באכילה. 
אמר רב ספרא: משה, מי אמר רחמנא לא תיכול בישרא?
רב ספרא פונה לשמואל בתואר ''משה'', והכוונה לגדול ומנהיג הדור כמו משה, ושואל אותו מדוע הוא אוסר לאכול את גידי יד הבהמה והרי הם חלק מבשרה של הבהמה, ואין איסור לאכול את הבשר! 
אמר רבא: משה, מי אמר רחמנא אכול דמא חתכיה ומלחיה, אפילו לקדירה נמי שפיר דמי.
רבא מסביר את דעתו של שמואל וגם מכנה את רב ספרא ''משה'' – גדול הדור ואומר לו, כי ''גידי היד'' לא נאסרו משום חלב אלא משום דם. ומוסיף רבא ואומר, כי ניתן להתיר גידים אלו האסורים משום דם, ע''י חיתוכם והמלחתם. 
גידים אלו יש לחתוך לפני המלחה בניגוד לשאר אברי הבהמה שהמלחה בלבד מוציאה את הדם ומתירתה באכילה, כאן בגידים, כיוון שהם קשים, לא מספיק להמליח אותם בלבד, אלא יש לחתוך אותם, כך שהמלח יחדור פנימה ויספוג את הדם. 
 

מהו המסר?

היום נתייחס במסר להתייחסות המכובדת בין החכמים. רב ספרא קרא לשמואל ''משה'', וכן רבא מחזיר וקורא לרב ספרא באותו כינוי. כאמור לעיל, זהו כינוי של כבוד לחכם, אשר משווה את גדולתו למשה רבנו (ביחס לאותו דור), אשר מסמל הערכה רבה. למרות שרב ספרא מקשה על שמואל, ולא מבין את הלכתו, הרי שאין הוא חס וחלילה מזלזל בכבודו, אלא להיפך, מתוך כבוד גדול לשמואל הוא מפנה אליו את שאלתו. וכן רבא, כאשר הוא מתרץ את קושיית רב ספרא, הוא מקדים וקורא לו ''משה'', מתוך כבוד גדול והערכה עצומה לרב ספרא.
דרך זו של כבוד חכמים זה לזה ראוי שנלמד ונפנים גם בחיי יומיום. לא אחת ישנם וויכוחים ודיונים על נושאים שונים, ואין ספק שיש מחלוקות ודעות שונות. אך למרות זאת ואף על פי כן, יש להקפיד מאוד בכבוד הזולת, גם אם הוא בר פלוגתא שלנו. אפילו אם אנו מקשים עליו קושיות חזקות, יש לכבדו ולתת לו את המקום והכבוד הראוי לו.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]