סקר
ממתי אתה בדף היומי?






 

דמיון מודרך / רפי זברגר

חולין פח ע''ב - פט ע''א

  

הקדמה

למדנו במשנה בדף פ''ח במה מכסים ובמה אין מכסים את הדם לאחר שחיטת חיה או עוף. ניזכר בפסוק המקור למצווה זו (ויקרא, י''ז, י''ג): וְאִישׁ אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם אֲשֶׁר יָצוּד צֵיד חַיָּה אוֹ עוֹף אֲשֶׁר יֵאָכֵל - וְשָׁפַךְ אֶת דָּמוֹ וְכִסָּהוּ בֶּעָפָר. הפסוק מדבר על כיסוי בעפר, והגמרא מסבירה כי גם אפר הוא עפר, ומביאה מקור לכל הדינים שלמדנו במשנה. מכאן עוברת הגמרא למדרשי אגדה העוסקים בעפר ואפר. 
 

הנושא

אמר רבא: בשכר שאמר אברהם אבינו (בראשית, י''ח, כ''ז): וַיַּעַן אַבְרָהָם וַיֹּאמַר: "הִנֵּה נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אֶל אֲדֹנָי וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר, זכו בניו לשתי מצות: אפר פרה ועפר סוטה.
במסגרת ''המשא ומתן'' בין אברהם לקדוש ברוך על הצלת סדום מידי הפיכתה, בזכות צדיקים שאולי היו בתוככי סדום, פונה אברהם לקדוש ברוך, מקטין את עצמו ומחשיב אותו להיות עָפָר וָאֵפֶר. בזכות ענווה זו, מלמד אותנו רבא, כי בני ישראל זכו בהמשך לשתי מצוות אשר מקיימים אותן בעפר ואפר. הכוונה לעפר סוטה אשר בא לבדוק האם אשה סטתה וזינתה תחת בעלה, וכן אפר פרה אדומה אשר בא להכשיר טמא מת מטומאתו. 
וליחשוב נמי עפר כסוי הדם?
מקשה הגמרא, וכי מדוע לא החשיב רבא גם את מצוות כיסוי הדם, אשר אנו לומדים בדפים אלו, הנעשה גם כן בעפר? 
התם הכשר מצוה איכא, הנאה ליכא.
עונה הגמרא כי מצוות כיסוי הדם אינו מתיר את הבהמה באכילה, שכן הבשר מותר גם ללא כיסוי הדם. הגמרא מגדירה מצווה זו כ''הכשר מצווה'' שאין הנאה בצידה. לעומת שתי המצוות אשר רבא הזכיר בדרשתו: אפר פרה האדומה מטהר את טמא המת, ועפר סוטה מתירה את האישה לבעלה. ניתן אף להוסיף ולומר כי בעקבות שתיית המים המרים ע''י האשה הסוטה, התורה מבטיחה כי האשה "תרוויח" מכך: אם לא נפקדה קודם לכן בילדים, הרי שמובטח לה להיפקד ולילד. וכן, אם ילדה לפני כן בצער, הרי שתלד לאחר מכן "ברווח", וכן הלאה. 
רבא הזכיר רק מצוות שיש הנאה בצדן, ולכן לא הזכיר גם את מצוות כיסוי הדם בעפר. 
ואמר רבא: בשכר שאמר אברהם אבינו (בראשית י''ד, כ''ג): אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ, וְלֹא תֹאמַר: 'אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם' - זכו בניו לשתי מצות: לחוט של תכלת ורצועה של תפילין.
ממשיך רבא ומוסיף עוד מעשים ואמירות של אברהם אבינו, אשר ''זיכו'' את עם ישראל במצוות בהמשך: לאחר הצלתו של מלך סדום מידי ארבעת המלכים, התנגד אברהם לקבל כל מתנה לעצמו, אפילו ''מחוט ועד שרוך נעל''. כשכר על כך שאברהם ביקש שלא ליהנות מרכושם של אנשי סדום, זכו בני ישראל בתי מצוות: ציצית ותפילין. בזכות אמירת המילה חוט זכינו במצוות ציצית העשויה מחוט תכלת, ובזכות אמירת המילה נעל אשר קושרים אותה, זכינו במצוות תפילין, שבה אנו "קושרים" את רצועתם על היד. 
בשלמא רצועה של תפילין כתיב (דברים, כ''ח, י'): וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ, וְיָרְאוּ מִמֶּךָ, 
ּותניא, ר' אליעזר הגדול אומר: אלו תפילין שבראש, אלא חוט של תכלת, מאי היא?

כהמשך לדיון על שתי המצוות הקודמות, בהן אמרנו כי אנו מתייחסים רק למצוות אשר הנאה בצדן, ממשיכה הגמרא ומנסה להבין מהי ההנאה במצוות ציצית. שכן, הנאה ממצוות תפילין ברורה לאור הפסוק בספר דברים, בה מבטיח הקדוש ברוך לעם ישראל כי אומות העולם יראו את שמו של הקדוש ברוך הוא בקשר של תפילין אותם יניחו בני ישראל, ואז יפחדו מאתנו, אך מהי ההנאה ממצוות ציצית? 
דתניא, רבי מאיר אומר: מה נשתנה תכלת מכל הצבעונין? מפני שתכלת דומה לים, וים דומה לרקיע, ורקיע דומה לאבן ספיר, ואבן ספיר דומה לכסא הכבוד דכתיב (שמות כ''ד, י'): וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר.וכתיב (יחזקאל א', כ''ו): וּמִמַּעַל לָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁם כְּמַרְאֵה אֶבֶן סַפִּיר דְּמוּת כִּסֵּא, וְעַל דְּמוּת הַכִּסֵּא דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם עָלָיו מִלְמָעְלָה - דמות כסא.
מצטטת הגמרא ברייתא, בה מסביר רבי מאיר כיצד ייהנה לובש הציצית ממצווה זו. הסברו של רבי מאיר בנוי על מידת האסוציאציה – דבר אחר אשר מזכיר דבר אחר: צבע התכלת אשר אחד מחוטי הציצית צבוע בו, דומה לצבע דמו של "חלזון הים" (אשר עולה מן הים אחת לשבעים שנה), ודמו של חלזון דומה לים, והים דומה לצבע רקיע השמים, ורקיע דומה לצבע של ''אבן ספיר'', וצבע זה דומה ל''צבעו של כסא הכבוד''. וכאשר הקדוש ברוך מסתכל כביכול על כסא כבודו, הוא ''נזכר'' במצוות ציצית שעם ישראל מקיים, וללא ספק מקנה ''זכויות רבות'' למקיימי מצוות ציצית. זאת "ההנאה" (לפי פירוש רש''י) של עם ישראל מקיום מצוות ציצית. 
 

מהו המסר?

במדרש של רבי מאיר אנו לומדים את חשיבות הדמיון (אסוציאציה). כיצד הגענו דרך מספר שלבים, ממצוות ציצית עד לרום השמיים ולכסא כבודו של הקדוש ברוך הוא. כמה חשוב לעשות פעולות המזכירות לנו דברים אחרים טובים ויפים.
ישנה שיטת טיפול מעניינת של קארל יונג, הנקראת ''דמיון מודרך''. בשיטה זו מטפלים בילד (או במבוגר) ע''י דמיון של דברים טובים אותם אנו רוצים לחזק. ילדים מתחברים בקלות לעולם הדמיון, ושימוש נכון בדמיון מודרך יכול לאפשר אפילו לחזק את מערכת החיסונית, לרפא מחלות, אלרגיות וכאבים. באופן זה ניתן לוותר אפילו על תרופות ו''טיפולים רפואיים רגילים''. יונג טען כי המוח האנושי מגיב באופן זהה לאירוע בין אם התרחש במציאות ובין אם הוא דמיוני. כמו אפקט פיגמליון או הביטוי "נבואה שמגשימה את עצמה". כשאדם מדמיין שביכולתו לשנות מצב מסוים, גדל לעין שיעור הסיכוי שהוא יצליח בשינוי זה. אפשר להמחיש זאת תוך חשיבה על כינים למשל. אם תחשדו לרגע שאולי נדבקתם בכינים, מה קורה? פעמים רבות עצם המחשבה על כינים מעוררת את תחושת הגירוד. כך מחשבות טובות יכולות לעשות רק טוב.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: rafi.zeberger@gmail.com

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר