תיוג בעלי חיים לעומת תיוג בני אדם / רפי זברגר

חולין עט ע''ב - פ ע''א

הקדמה

איסור "אותו ואת בנו'' נוהג רק בבהמה ולא בחיה. לומדים זאת מן המילים בפסוק ''שור או שה'' משמע רק בהמות. הגמרא דנה מה קורה ביצורי כלאיים? 
תנו רבנן: אותו ואת בנו נוהג בכלאים ובכוי. רבי אליעזר אומר: כלאים הבא מן העז ומן הרחל - אותו ואת בנו נוהג בו, כוי - אין אותו ואת בנו נוהג בו. 
על בהמת כלאים מתערובת של עז וכבש אין מחלוקת בין התנאים, וכולם מסכימים כי נוהג בהם ''אותו ואת בנו''. מחלוקתם של התנאים לגבי ''כוי'', האם גם בו נוהג איסור ''אותו ואת בנו'' (חכמים) או שמא לא (רבי אליעזר).
הגמרא דנה ארוכות מהי הגדרת ''כוי'', ומגיעה למסקנה כי מדובר בצבי ותיש, בין שהאמא היא צבי, ובין שהאמא תיש. 
 

הנושא

בדף פ' מצטטת הגמרא מחלוקת נוספות בהגדרות כוי: 
אמר רב יהודה: כוי בריה בפני עצמה היא, ולא הכריעו בה חכמים אם מין בהמה היא אם מין חיה היא.
רב יהודה חולק במחלוקת עקרונית על הנאמר לעיל, וסובר כי אין אפשרות מציאותית לעיבור של חיה עם בהמה. 
ולכן, סבור רב יהודה כי כוי הינו יצור חדש, שאנו לא מכירים ולא יודעים אם הוא מין חיה או מין בהמה. 
רב נחמן אמר: כוי זה איל הבר.
רב נחמן סובר כי כוי הוא ''איל זכר'' הגדל ביערות. 
כתנאי: כוי זה איל הבר ויש אומרים, זה הבא מן התייש ומן הצבייה.
שלושת הדעות אשר למדנו לעיל, הינן נתונות במחלוקת תנאים. כך שרב נחמן סובר כמו תנא קמא, הדעה שהובאה בגמרא לעיל, כי הכוי הינו הרבעה של צבי ותיש סוברת כמו יש אומרים בברייתא. 
ר' יוסי אומר: כוי בריה בפני עצמה היא ולא הכריעו בה חכמים אם מין חיה אם מין בהמה,
רב יהודה האמורא, סובר כמו ''יש אומרים'' בברייתא, כי הכוי הינו ברייה בפני עצמה, ולא ידוע לנו מה דינו, האם כחיה ואז פטור מדין ''אותו ואת בנו'', או שמא כבהמה, ואז חייבים בדין "אותו ואת בנו".
רבן שמעון בן גמליאל אומר מין בהמה היא.
רבן שמעון בן גמליאל מסכים לדעה הסוברת כי כוי הינו ברייה בפני עצמה, אך הוא סובר שזוהי בהמה בוודאי ולא ספק.
ושל בית דושאי היו מגדלין מהן עדרים עדרים.
ומוכיח זאת רבן שמעון בן גמליאל בכך שבמקום מסוים הנקרא בית דושאי אכן גידלו עדרי כוי. ואם אם היו ''חיות'' כנראה לא היו מגדלים אותם בני אדם. 
 

מהו המסר?

כוי הפך להיות מושג של יצור שאינו מזוהה. גם חכמי הדורות מתלבטים ומתחבטים מה מקורו של יצור זה, ואיך להגדירו, האם כחיה (איל הבר) או כבהמה (רבן שמעון בן גמליאל), או שמא ספק בין חיה לבהמה (ר' יוסי) או אולי יצור חדש לגמרי שאינו ''מתויג'' בקטגוריות הידועות לנו, לא חיה וגם לא בהמה.
בנושא של תיוג בעלי חיים יש השלכה מעשית חשובה ביותר, שכן, ישנם הלכות השייכות רק לחיות (כמו כיסוי הדם) וישנם הלכות השייכות רק לבהמות (כמו איסור חלב, איסור ''אותו ואת בנו'', חובת נתינת זרוע לחיים וקיבה לכהן) ולכן כל כך חשוב לנו לתייג ולהגדיר כל יצור שכזה.
לעומת זאת, בבני אדם, רצוי ועדיף מאוד שלא ''לתייג אנשים''. לא לומר כי הוא שייך לאוכלוסייה מסוימת, אשר השומע מיד ''מתרגם'' מידע זה לתכונות מסוימות של אותה אוכלוסייה. אוכלוסיה יכולה להיות עדה, בעל תכונות כאלו ואחרות, מוגבלות כזאת או אחרת, וכן הלאה. כאשר מתייגים בן אדם לקבוצה מסוימת, ישר אנו מפעילים את "מנגנון התיוג" במוח, ומשליכים על אותו בן אדם תכונות שאינן בהכרח קיימות אצלו.
לכן, תיוג בעלי חיים – כן, תיוג בני אדם – להשתדל מאוד שלא לבצע.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]