פומבדיתאי ידעי טעמא
חולין עב ע"א
"אלא אמר רבא: פומבדיתאי ידעי טעמא דהא מילתא, ומנו - רב יוסף; דאמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל: טומאה זו אינה מדברי תורה, אלא מדברי סופרים".
קשה, הרי רבה היה תושב פומבדיתא מובהק יותר מרב יוסף, שהרי אמרו במסכת שבת דף קנג ע"א: אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב: מהספדו של אדם ניכר אם בן העולם הבא הוא אם לאו... אמר ליה אביי לרבה: כגון מר, דסנו ליה כולהו פומבדיתאי, מאן אחים הספידא? - אמר ליה: מיסתיא את ורבה בר רב חנן", ורב יוסף לא הוזכר כתושב הגון בפומבדיתא. ולמה אם כן רב יוסף דוקא הוא הדוגמה לפומבדיתאי דידעי טעמא דהא מילתא בשונה מרבה שבתחילת הסוגיה לא ידע?
ועוד צריך ביאור למה דוקא בעניננו נזכר הביטוי פומבדיתאי ידעי טעמא דהא מילתא ולא בשאר מימרות רב יוסף?
אלא שפומבדיתאי ידועים היו ברמאותם המפולפלת, כמבואר במסכת בבא בתרא דף מו ע"א: "תא אחוי לך רמאי דפומבדיתא", ובקישור זה. ורמז רבא שבסוגייתנו נחוצה אותה עורמה. שכן בתמימותינו סברנו תחילה שטומאה זו מעיקר הדין היא ומדברי תורה, וניסה רבה לבארה מדעתו, שהרי שהעיד על עצמו במסכת בבא מציעא דף פו ע"א שהוא יחיד בדורו בגאונותו. ואולם מסתבר שאין זו טומאה מעיקר הדין כפי הנדמה, אלא מדברי סופרים היא, כמו שמסר רב יוסף שגם הוא ידוע כאמוראי דפומבדיתא (סנהדרין דף יז ע"ב) בשם רב יהודה הידוע כסבי דפומבדיתא – מזקני פומבדיתא (שם) שהיה חריף ביותר כמאפיין את בני פומבדיתא, כאמור לקמן מסכת חולין דף קי ע"א, ראה בקישור זה.
