שביל גרעיני תמר וזית / רפי זברגר

חולין מח ע"ב

הקדמה

מתחילת עמוד ב' של דף מ''ח דנה הגמרא במצבים בהם אנו מוצאים ''חפצים'' בתוך איברים פנימיים של גוף הבהמה לאחר שחיטתה. הדיונים הללו נסבים סביב השאלה עד כמה אותו גוף זר בגוף גרם לפצע וחבורה הפוסלת את השחיטה. נזכיר חלק מאותם מצבים:
1. מחט שנמצאת בריאה. רבי יוחנן ורבי אלעזר ורבי חנינא – מכשרי, רבי שמעון בן לקיש ורבי מני בר פטיש ורבי שמעון בן אליקים - טרפי.
מחלוקת בין שתי קבוצות אמוראים לגבי מחט שנמצאה בתוך ריאה לאחר שחיטה ואין אנו רואים נקב בגוף הריאה. ישנם מספר אפשרויות בגמרא להסבר מחלוקתם, ולבסוף נאמר כי המחלוקת תלויה בשאלה האם המחט בדרכה לריאה ניקבה איבר אחר בגוף קודם השחיטה, עובדה הפוסלת את הבהמה ומטריפה אותה. 
2. ההיא מחטא דאישתכח בסמפונא רבה דריאה.
מחט אשר נמצאה בסמפונות הגדולות של הריאה. שוב חשש שמא נקבה המחט בדרכה לסימפונות הריאה איברים אחרים, או שמא נכנסה המחט דרך הקנה, ונקב בקנה אינו פוסל, אלא רק חיתוך רוב רוחבו, כפי שלמדנו לעיל. 
3. ההיא מחטא דאישתכח בחתיכה דכבדא.
מחט אשר נמצאה בכבד. דיון בגמרא האם הגיעה לכבד דרך הוושט ונטריף את הבהמה, או שמא דרך הקנה ונכשירה. 
 

הנושא

בתחילת דף מ''ט ממשיכה הגמרא בהצגת מקרים של חפצים זרים בגוף הבהמה:
ההיא קשיתא דאישתכח במרה.
נמצא גרעין של תמר בכיס המרה של הבהמה. שוב נשאלת השאלה: מה היה ה''המסלול'' של הגרעין בדרכו לכיס המרה?
אמר רב אשי כי הוינן בי רב כהנא, אמר: הא ודאי סימפונא נקט ואתאי. 
רב אשי, בהיותו בבית מדרשו של רב כהנא פסק כי הגרעין בוודאי הגיע דרך קנה הנשימה, ומשם דרך הסמפונות אל הכבד ומשם לכיס המרה. שהרי לא ייתכן שהוא נכנס דרך הוושט ו''בקע'' מחוץ לאיברי העיכול, ושוב בקע את דופן כיס המרה וחדר לתוככי כיס המרה. זאת כיוון שגרעין תמר אינו חד, ולכן אינו יכול לעשות חור ולצאת מאיברים שהוא עובר דרכם.
ומוסיף רב אשי ומסביר: אף על גב דלא קא נפקא, מירבל הוא דרביל ליה.
כל זאת, למרות שעתה אינו יכול לחזור ולצאת דרך הסמפונות, כיוון שהם איברים צרים מאוד. אבל ייתכן, כי תנועת גוף הבהמה במשך ימים רבים, גרמה לגרעין להידחק פנימה לאט לאט ולחדור משם אל כיס המרה. כלומר, יציאת הגרעין בלתי אפשרית, אך כניסה לשם אפשרי ע''י נענוע ותנועה מתמדת של גוף הבהמה. 
והני מילי דדיקלא, אבל דזיתא מיבזע בזע.
מסייגת הגמרא את הדין לגרעין של דקל. אך מוסיפה הגמרא ואומרת, כי אם מצאו גרעין של זית, כיוון שאינו עגול אלא מחודד, בהחלט ייתכן כי הוא נכנס דרך הוושט, עשה חור ויצא לחלל הבטן, ומשם חדר שוב לתוך כיס המרה, ואנו לא רואים את מקום החדירה, כיוון שעלה קרום בנקב וסתמו (רמב''ם, הלכות שחיטה, ו', ז').
 

מהו המסר?

למדנו היום על ההבדל בין גרעין תמר העגול וחלק, לעומת גרעין הזית שהינו מחוספס וחד. עקב תכונות אלו הכשרנו את הבהמה אשר נמצא בתוך כיס המרה שלה גרעין תמר, והטרפנו את הבהמה אשר נמצא בכיס מרה שלה גרעין זית.
גרעין התמר אינו מסוגל לפצוע דופן של איבר ולחדור מתוכו וכן להיכנס כך לאיבר אחר, לעומת הזית, אשר הינו חד ויכול לבקוע איברים ולעבור ממערכת אחת של דרכי אוכל (וושט) ולחדור למערכת אחרת של כיס המרה.
לאיזו התנהלות אנו כבני אדם היינו מבקשים להידמות? האם לגרעין התמר ''העדין והמסתדר'' שאינו ''עושה שמות'', וממשיך את דרכו ''בנעימות ובדרך המלך", או אולי לאותו גרעין זית, חד ומחוספס, אשר מסוגל לחדור ''ממקומות קשים'', להבקיע חומות, החוצה ופנימה ללא בעיות מיוחדות.
נראה כי היינו רוצים ''לקחת מזה ומזה''. בהתנהלות יומיומית אנו מבקשים ללמוד מדרכו של גרעין התמר: ללכת בדרך המלך, ''להסתדר'' עם המקום בו אנו נמצאים, וללכת בנעימות ובנחת ''בדרך טובה וישרה'', ללא יצירת מהומות מיותרות, וללא דריסה בכל מיני גורמים המפריעים את דרכנו. אך בד בבד עם כך, אנו מבקשים להיות מסוגלים ללכת גם בדרך גרעין הזית, במקרים ומצבים שיש לשנות כיוון, לנתב את דרכנו החוצה ממקום אחד למקום שני.
בהחלט ישנם מצבים לא מעטים כאלו בחיים, בהם אנו נדרשים להטביע חותם ולהגדיר כיוון חדשני. באותם מצבים אנו נדרשים ל''כוחות של גרעין הזית''. יכולת לשנות, לבקוע את המוכר והידוע, וללכת בדרך מיוחדת וחדשה, ללא חשש ומורא, כאשר הכיוון והיעד ברורים ומוגדרים.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]