מקום גידול טבעי / רפי זברגר

חולין מח ע"א

הקדמה

אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן: ריאה הסמוכה לדופן - אין חוששין לה, העלתה צמחים - חוששין לה.
אנו דנים היום בדיני ''סירכה''. תופעה זו נובעת מהידבקות של שני חלקי עור אחד אל השני. רב יוסף אמר בשם רב נחמן מדבר על דיבוק ריאה לדופן חיצוני שלה, ומבדיל בין שני מקרים. אם אין ''תופעות לוואי'' כדון אבעבועות (בלשון הגמרא ''צמחים'') אז אין חוששים לנקב בריאה, אך אם יש אבעבועות, חוששים שההידבקות נוצרה עקב הנקב בריאה. 
מר יהודה משמיה דאבימי: אמר אחד זה ואחד זה חוששין לה.
מר יהודה בשם אבימי חולק וסובר כי חוששים לנקב, גם כאשר אין אבעבועות. 
היכי עבדינן?
שואלת הגמרא: כיצד נפתור את החשש, לפי שתי השיטות. לפי רב יוסף, רק שעלו אבעבועות, ולפי מר יהודה בכל מקרה?
אמר רבא: רבין בר שבא אסברה לי, מייתינן סכינא דחליש פומיה, ומפרקינן לה. אי איכא ריעותא בדופן - תלינן בתר דופן, ואי לא - מחמת ריאה הוא וטרפה, ואע"ג דלא קא מפקא זיקא.
רבא בשם רבין, מציע לחתוך את מקום החיבור והדיבוק בין העורות ע''י סכין חדה, ולבחון את עור הדופן לאחר מכן. אם מבחינים בסימנים של ''דלקת'' (ריעותא בלשון הגמרא) שנבע מחמת מכה שהיה בדופן, אזי מכשירים את הבהמה. אך אם לא רואים ''דלקת'' תולים את ההידבקות בנקב בריאה ופוסלים את הבהמה, למרות שבבדיקה של הריאה, אינה ''מוציאה אוויר''. (מסבירים זאת בכך שהנקב נדבק מחמת הסירכה).
רב נחמיה בריה דרב יוסף בדיק לה בפשורי.
ישנם מספר שיטות בראשונים להסביר את שיטת רב נחמיה. לפי רש''י רב נחמיה מחמיר ומחייב לעשות בדיקה במים פושרים, כדי לבחון אם יוצא אוויר או לא, ולא מסתפקים בחיתוך המקום, ומציאת ''דלקת'' בדופן ולא בריאה.
 

הנושא

מר זוטרא מייחס את דברי רבי נחמיה לשאלה אחרת:
אמר ליה מר זוטרא בריה דרב הונא בריה דרב פפי לרבינא: הא דרב נחמיה בריה דרב יוסף אתון אהא מתניתו לה, אנן אדרבא מתנינן לה.
רב נחמיה התייחס לדברי רבא אשר הובאו גם לעיל (מו:), כפי שנראה מיד. 
דאמר רבא: הני תרתי אוני דריאה דסריכן להדדי לית להו בדיקותא לאכשורי, רב נחמיה בריה דרב יוסף בדיק לה בפשורי.
לא מדובר על ריאה אשר נדבקה לדופן, אלא שתי אונות (כמו אזנים, הוסבר בגמרא לעיל) של הריאה אשר נדבקו זו לזו. לפי רבא אין אפשרות להכשיר ריאה כזו, ולפי רב נחמיה ניתן לבודקה במים פושרים, ואם אין אוויר שיוצא – כשרה.
מתקיף לה רב אשי: האי מאי? בשלמא הכא תלינן בדופן וכשרה, אבל התם - אי האי נקיב טרפה, ואי האי נקיב טרפה.
רב אשי מתקשה להבין את דעת רב נחמיה לפי דברי מר זוטרא. כיצד ניתן להכשיר כאשר לא יוצא אוויר בבדיקה של שתי אונות דבוקות, הרי בכל מקרה החיבור ביניהם נוצר בעקבות נקב שהיה באחת מהן, ולכן לכאורה יש לפסול את הריאה בכל מקרה. מה שאין כן בהעמדה הראשונה של דברי רב נחמיה, בהידבקות של ריאה בדופן, שם אפשר להעמיד כי ההידבקות נוצרה עקב הדופן, ולכן ניתן להכשיר במקרה זה את הריאה. הגמרא נשארת בקושי זה ולא מתרצת אותו. 
ומי אמר רב נחמן הכי? והאמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן: ריאה שנקבה ודופן סותמתה כשרה.
אנו חוזרים עתה לדברי רב נחמן, בו פתחנו את ההקדמה לעיל, ושואלים כי לכאורה יש סתירה בדברי רב נחמן עצמו. 
לעיל פסקנו בשמו, כי אם יש אבעבועות אנו חוששים שמא הסירכה נבעה מנקב בריאה והבהמה פסולה. ומצד שני שמענו מימרא ע''י רב יוסף בשם רב נחמן כי בכל מקרה, כאשר יש הידבקות בין ריאה לדופן – אין חוששין ומכשירים. 
לא קשיא: התם - במקום רביתא, הכא - שלא במקום רביתא.
מתרצת הגמרא ומבדילה בין שני המקרים. אם ההידבקות בין הריאה והדופן היא ''במקום הטבעי'' שהוא המקום שהם ''גדלו'' בסמיכות זה לזה – כשר. אך אם ההידבקות היא במקום שונה, המרוחק בין הריאה לדופן – פסול. 
והיכא מקום רביתא? חיתוכי דאוני.
מסיימת הגמרא וקובעת, כי מקום הגידול, שבו הם סמוכים זה לזה הוא מקום פיצול האונות זו מזו. 
 

מהו המסר?

1. כבר הזכרנו בעבר את הכלל כי ''לא מתים מקושיות''. למדנו לעיל את קושיית רב אשי על הסבר מר זוטרא בדברי רב נחמיה, ולא תירצנו את הקושיא. כאמור, יש לנו בחיים כל מיני קושיות ושאלות, ולא תמיד אנו מוצאים להם פתרון. ''ניתן לחיות'' עם הישארות במצב זה, למרות הקושי והשאלה.
2. מתשובת הגמרא המבדילה בין חיבור דופן וריאה "במקום גידול" או ''שלא במקום גידול'', ניתן ללמוד מסר מעניין. כאשר אנו מחברים שני איברים או לחילופין שני אנשים ושמים אותם ''במקום גידולם'' הרי שהם גדלים ומתחברים ''באופן טבעי'' עם כל המשמעויות הנובעות מכך. הם גדלים ומתפתחים באופן יפה, ואף החיבור ביניהם נחשב ל''חיבור טוב ורצוי''. הוא אינו פוסל את הריאה במקרה שלנו, ובחיבור בין אנשים אנו יכולים להבחין ב"גדילה טובה וחיובית".
לכן, רצוי מאוד לשמור על ילדינו לגדול ולפרוח במקום ''גידולם הטבעי'', באזור מוכר וידוע, כך שתהיה להם תחושת ביטחון, אשר תקרין על פעולותיהם ומעשיהם בעתיד.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]