צערו של שטן
בבא בתרא טז ע"א
"(איוב ב, ו-ז) וַיֹּאמֶר ה' אֶל הַשָּׂטָן הִנּוֹ בְיָדֶךָ אַךְ אֶת נַפְשׁוֹ שְׁמֹר. וַיֵּצֵא הַשָּׂטָן מֵאֵת פְּנֵי ה' וַיַּךְ אֶת אִיּוֹב וגו' - אמר רבי יצחק: קשה צערו של שטן יותר משל איוב, משל לעבד שאמר לו רבו: שבור חבית ושמור את יינה".
מיהו יציר הבורא הכואב והאומלל ביותר?
תכלית המשל והשנינה לביטוי של צער הלא הוא איוב, הוא שהתייסר והתענה בכל מיני הצער האפשריים. ואף על פי כן קשה צערו של שטן יותר משל איוב.
האושר הרב ביותר הוא העסק בגרימת שמחה ואורה לבריות. ואילו השטן כל עיסוקו בגרימת צער ומחשכים.
האושר הרב ביותר הוא ההכרה בטוב המוחלט המצפה לעתיד לבוא: (הושע ו, א-ג) נָשׁוּבָה אֶל ה'... בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יְקִמֵנוּ וְנִחְיֶה לְפָנָיו, וְנֵדְעָה נִרְדְּפָה לָדַעַת אֶת ה'. ואילו השטן מכיר מה מצפה לו: (זכריה ג, ב) יִגְעַר ה' בְּךָ הַשָּׂטָן, (ישעיהו כה, ח) בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח.
ולמרות זאת מלאך הוא, ועושה הוא את שליחותו נאמנה, באומרו כמאמר בלעם: (במדבר כג, י) תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמֹהוּ. לאמור, שלימות ותמוּּת ותכלית נפשי היא למות ולהאבד, ובכך יגיע הקץ הטוב, כשם שהקץ הטוב לישראל הוא העולם הבא. "שמיתתן של רשעים הנאה להם והנאה לעולם" (סנהדרין דף עב ע"א).
