הקשבה טובה / רפי זברגר

חולין מג ע''א

הקדמה

הגמרא מביאה בעמוד א' חמש מימרות של רבי יצחק ברבי יוסף בשמו של רבי יוחנן בנושא טריפות. במאמר זה נדון במימרה האחרונה שלו, ובשאלות הנובעות ממנה. 
 

הנושא

ואמר רבי יצחק בר' יוסף אמר ר' יוחנן: ניקב הקורקבן וכיס שלו קיים – כשר.
הקורקבן הינו איבר הקיים רק בעופות ,ומהווה חלק ממערכת העיכול. האוכל עובר דרך הוושט ומגיע דרך הזפק (איבר נוסף הקיים רק בעופות), שם נשאר האוכל שאינו התעכל, דרך הקיבה הבלוטית, ומשם לקורקבן, מקום העיכול. 
הקורקבן מורכב משני חלקים: הכיס, בעל העור העבה, והקורקבן עצמו העוטף את הכיס. האוכל נכנס לכיס ושם מתבצעת פעולת העיכול, ולאחר מכן, האוכל עובר למעיים (בלשון הגמרא: דקין). 
רבי יצחק אמר בשם רבי יוחנן, כי אם ניקב רק הקורקבן, החלק החיצוני, והכיס שלם – העוף אינו נטרף אלא נשאר בכשרותו. על דין זה שואלת הגמרא:
איבעיא להו: ניקב הכיס וקורקבן קיים מאי?
מה קורה במקרה הפוך, שדווקא הכיס הפנימי ניקב, אך הקרקבן העוטף אותו נשאר שלם?
תא שמע, דאמר רב נחמן: ניקב זה בלא זה כשר.
אומר רב נחמן, כי בכל מקרה בו יש נקב רק באחד מחלקי הקורקבן, העוף כשר ולא נטרף. 
אמר רבא: שני עורות יש לו לוושט, חיצון אדום ופנימי לבן, ניקב זה בלא זה – כשר.
רבא מלמד אותנו דין כי גם הוושט, בדומה לקורקבן מורכב משני חלקים. מורכב משני צינורות, האחד בתוך השני, כאשר החיצוני הוא בצבע אדום, והפנימי בצבע לבן. האוכל עובר בתוככי הצינור הפנימי, בסיוע של הצינור החיצוני האדום. 
וכמו בקרקבן, גם בוושט, אם ניקב אחד משני החלקים בלבד – העוף כשר. 
שואלת הגמרא לגבי תיאור הוושט בדברי רבא: למה לי למימר, חיצון אדום ופנימי לבן?
מדוע מעניין אותנו עובדת הצבעים של הצינורות השונים, ומה משמעותם ההלכתית?
דאי חליף - טרפה.
עונה הגמרא, כי הצבעים כשלעצמם לא מעניינים, אלא בתור זיהוי הלכתי לצינורות. ואם התהפכו היוצרות, והצינור החיצוני הפך להיות לבן, והפנימי הפך להיות אדום (יש המפרשים כי מספיק שהצינור הפנימי הפך להיות אדום), הרי זהו סימן שהארס אשר נכנס לגוף העוף השאיר חותם עמוק, עד כדי שהשפיע על הצינור הפנימי, והפך אותו להיות ''דרוסה'', אחד מסימני הטריפה. לכן, במקרה של היפוך הצבעים - העוף נפסל והופך להיות טריפה. 
דברנו על נקב באחד משני החלקים, בין בוושט, ובין בקרקבן, ויוצא מדברים אלו, שאם יש נקב בשני החלקים של אחד מהאיברים הללו, העוף טרף. עתה מבררת הגמרא בירור נוסף על מיקום הנקבים בשני חלקי האיבר:
אבעיא להו: ניקבו שניהם זה שלא כנגד זה מהו?
אם אמנם היו שני נקבים, אך אינם ''חופפים'' אלא כל אחד במקום אחר, האם גם במקרה זה נפסול את העוף, או שמא לא?
אמר מר זוטרא משמיה דרב פפא: בוושט – כשר, בקורקבן – פסול.
מר זוטרא אמר בשם רב פפא, כי יש לחלק בין שני האיברים. בוושט – העוף כשר, למרות שיש נקבים בשני חלקיו, מכיוון שהם לא ''חופפים'' הרי במעבר האוכל דרכו, אין שהייה והפסקה, ולכן, אם הנקבים אינם צמודים זה לזה, אין האוכל יוצא דרכם החוצה. לעומת הקרקבן, שם האוכל משתהה ומתעכל, יכול להיות מצב, בו האוכל יוצא מה"כיס", ולאחר זמן מה הוא מגיע לחור של הקרקבן החיצוני, ומשם יוצא החוצה. עקב כך, פוסלים את הקרקבן, גם אם החורים אינם זה כנגד זה. 
מייד שואל ''ומתקיף'' רב אשי: 
אדרבה, וושט - דאכלה ביה ופעיא ביה, רווח גמדא ליה ופשטה ליה - זמנין דמיהנדזין בהדי הדדי, קורקבן דמינח נייח - כדקאי קאי.
רב אשי משנה את המבט ובוחן את השאלה מכיוון אחר. האם כאשר שני החורים, בשני חלקי האיבר, אינם חופפים, יכולים במצב מסוים, להתאחד ולהיות זה מול זה. אומר רב אשי, כי בגלל הדינמיות של הוושט, וקרבתו לקנה, איבר הנשימה של העוף, יש תנודתיות של הוושט, המושפעת מתזוזת הקנה, ולכן ייתכן כי החורים שבבסיסם לא היו זה כנגד זה, בעקבות השפעת ותזוזת הקנה, יזוזו ויואחדו למקום אחד. ברגע זה, האוכל אשר עובר בוושט יוכל להיפלט החוצה. תופעה זו יכולה לקרות, אומר רב אשי, רק בוושט ולא בקרקבן, ולכן, דווקא יש לפסול את הוושט, במקרים של שני חורים שאינם סמוכים זה לזה, ולהכשיר את הקרקבן, שם החורים אף פעם לא יתאחדו. 
רב אחא, בנו של רב יוסף, מתייחס לשאלת רב אשי ואומר לו: 
הכי אמרינן משמיה דמר זוטרא דאמר משמיה דרב פפא כוותיך.
באמת, לא כמו שאמרנו קודם לכן, מר זוטרא אמר בשם רב פפא אמר בדיוק כמו שאתה אמרת רב אשי.
ההלכה היא באמת הפוכה: בוושט – פסול, ובקרקבן – כשר.
 

מהו המסר?

נלמד מקטע גמרא זהו כמה מסרים:
1. יש לנו שתי דעות הפוכות ומנוגדות זה לזה, מה בדיוק אמר מר זוטרא בשם רב פפא. דעה אחת טוענת כי הוא הכשיר בוושט ופסל בקרקבן, והדעה השנייה טוענת כי הוא הכשיר דווקא בקרקבן ופסל בוושט.
כיצד קורית תופעה כזאת? כנראה לא שמעו כל כך טוב מה הוא אמר, וכל אחד הבין אחרת את דבריו.
מסקנה: יש להטות אוזן היטב, ולשמוע מה אומר הזולת. אם איננו שומעים טוב, אין זו בושה לשאול את בעל המאמר, מה בדיוק אמר ולמה הוא התכוון. כל זאת כדי להיות בטוחים שאנו יודעים ומבינים מה אומרים לנו.
2. לכל אחד מהדעות ההפוכות הללו, יש נימוק טוב אשר ''מחזק'' את הדברים, ונותן סברה טובה וטעם ברור לדבריו.
מסקנה: ניתן לבחון כמעט כל סוגיה במבטים שונים. בהסתכלות שונה, ייתכן להגיע למסקנות הפוכות לגמרי. מסקנה זו חשובה מאוד בדיונים ובוויכוחים שאנו מנהלים. למרות שאנו בטוחים בדעתנו, חושבים שהיא נכונה לגמרי, ויש לנו אפילו "סברות מוצקות" לכך. אם רק ''נפתח את העניים'' נוכל לראות כי ישנם גם מבטים נוספים לשאלה, ודרכם ניתן להגיע למסקנות הפוכות. לכן, לא לפסול על הסף דעות אחרות, אלא יש לשמוע ובעיקר להאזין לטעם העומד מאחוריהם.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]