אוצרות הדף היומי
הרב אברהם מרדכי וינשטוק
פורסם ב"המבשר תורני"
"אין הבכור נוטל פי שנים במלוה"
פיקדון שהותיר האב בבנק – הבכור נוטל בו פי שנים?
במאות השנים האחרונות עם התבססותם והתרחבותם של המוסדות הבנקאיים נתעוררו על ידם עשרות ומאות שאלות הלכתיות. כך למשל עסקנו במדור זה בהרחבה (פרשת חוקת) בדיני ריביות הבנקים, וכך לשאלות רבות נוספות. אחת משאלות אלו היא, מה יהא חלקו של הבכור בפיקדונות שהותיר אחריו האב בבנקים. שכן כידוע אחד מדיני הירושה אותם כתבה התורה בפירוש הוא שהבכור יטול פי שנים בכל נכסי אביו, שנאמר (דברים כא, יז) "כי את הבכור יכיר לתת לו פי שנים". ברם הגבלה חשובה ניתנה לדין זה שאותם נכסים הם רק המוחזקים ברשות האב בשעת מותו, ולא כאלו שראויים לבוא אליו לאחר מכן וכלשון הפסוק (שם) "בכל אשר ימצא לו" ולא בעתיד לבוא, שבנכסים הראויים לבוא אין הבכור נוטל פי שנים. עתה דנו האחרונים, אם פיקדונות שהותיר אחריו האב ונמצאים בבנק נחשבים כ'ראוי' ולא יטול בהם הבכור פי שנים, או כ'מוחזק' ואף בהם יטול פי שנים.
יסוד השאלה הוא, אם הכסף המונח בבנק נחשב כפיקדון רגיל המונח בידי שומר – שהוא ודאי נחשב כמוחזק, או שמא נחשבות מעות אלו כהלוואה הנמצאת בידי הבנק, ושלגביה מבואר בסוגייתנו שהבכור אינו נוטל בה פי שנים ומשום שבין אם גובים היורשים קרקע ובין אם גובים מעות – הלא לא את הקרקע הזו ולא את המעות האלו הותיר האב, והרי נמצא שבשעת מותו היו ראויים אלו לבוא ולא מוחזקים.
והנה לפי יסוד זה, לכאורה יש להסיק בוודאות, שגם פיקדון המונח בבנק ייחשב כראוי, שהרי היורשים לא יקבלו את אותם מעות שהניח שם האב, כי אם מעות אחרות. ואכן מטעם זה ומטעמים דומים, הסיקו כמה מגדולי האחרונים – כרבינו היעב"ץ (שו"ת "שאילת יעב"ץ" ב, לא) וכגאון רבי אברהם הלוי ממצרים (שו"ת "גינת ורדים" אבן העזר כלל ד, יט), שמעות המונחות בבנק נחשבות כהלוואה גמורה, והרי הן כ'ראוי'.
ברם, העירו פוסקי דורנו, שבימינו אין הדין כך, וכך כתב הגאון רבי מנשה קליין שליט"א (שו"ת "משנה הלכות" יב, תלח) שיש סוגי פיקדון שאינם נחשבים כלל כהלוואה, ומה שהבנק משלם עבורם ריבית הוא משום שיש להם רשות להשתמש במעות הפיקדון ומשלמים שכר עבור זכות השימוש. ואף שאינם מחזירים את אותם מעות שנתן להם המפקיד, מכל מקום כיון שלעולם הרי הם מחזיקים כסף אחר כנגד מעות אלו ואף אסור להם להוציא את המעות – אלא אם יש להם מעות כנגדם – או על כל פנים מעות כנגדם בבנק המרכזי, ולכך אחד מחוקי הפיקדון שבעליו יכולים לדרשו בכל עת, והרי הכסף נחשב כמוחזק ועומד ואינו אלא מחוסר גביה ולכך יטול בו הבכור פי שנים.
מאידך מרן הגר"ש הלוי וואזנר שליט"א (שו"ת "שבט הלוי" ד, רטו), רוח אחרת עימו, וכתב שאף בבנקים שבארץ ישראל שכל עסקאותיהם נעשות על פי היתר עיסקא שמשמעותו שחצי מהכסף הוא במלוה וחצי בפיקדון – ואם כן מחצי הפיקדון על כל פנים יש לבכור ליטול פי שנים, אלא כיון שבפועל גם החצי העומד כפיקדון אינו עומד להחזר בעין והרי בבנקים מוציאים ומחליפים אותו כאוות נפשם, נמצא שאין נחשבות מעות אליו כעין אותם שהותיר אחריו האב, ולפיכך גם פיקדון יהיה כראוי ואין הבכור נוטל בו פי שנים.
וב"חשוקי חמד" הביא הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א בשם חמיו מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א, שלהלכה ולמעשה - בבנקים שבחו"ל שאין להם היתר עיסקא, הרי כסף המונח אצלם נחשב כמלווה גמור והבכור לא יטול בו פי שנים כלל. ואילו בארץ ישראל שכל הבנקים עושים כאן היתר עיסקא (והוא הדין בחו"ל בבנק השייך ליהודי), הרי מחצית המעות עומדות בפיקדון ונחשבות כמוחזק והבכור יטול מהן פי שנים.
