דיוק וחידוש ברש"י

סוטה יא

עמוד ב

רש"י ד"ה שהיתה פועה לולד. משעשעת אותו כדרך שמשחקים לתינוקות בדברים ערבים לשעשעו: פועה. צועקת כמו כיולדה אפעה (ישעיה מב):
בגמרא איתא: דתניא שפרה זו יוכבד ולמה נקרא שמה שפרה שמשפרת את הולד דבר אחר שפרה שפרו ורבו ישראל בימיה פועה זו מרים ולמה נקרא שמה פועה שהיתה פועה לולד דבר אחר פועה שהיתה פועה ברוח הקודש ואומרת עתידה אמי שתלד בן שמושיע את ישראל.
לכאורה שני דיבורי רש"י בפירוש הלשון פועה סתרי ההדדי, דברים ערבים וצעקה, ועוד מדוע שתקרא המילדת כך ע"ש צעקת היולדת.
ואפשר ששני דיבורים אלו משתייכים לפי סידורם הראשון שהיתה פועה לולד (והוא כבר אחרי שמוזכר בגמרא פעם ראשונה "פועה") והדיבור השני "פועה" שייך לפעם השניה שכתוב פועה בגמרא דבר אחר "פועה" שהיתה פועה ברוח הקודש והוא כעין "צעקה" פנימית שאינה נשמעת והיא נבואת הגאולה, דבר זה הוא הוא פירוש הפסוק בישעיה (מ"ב י"ד) הֶחֱשֵׁיתִי מֵעוֹלָם אַחֲרִישׁ אֶתְאַפָּק כַּיּוֹלֵדָה אֶפְעֶה אֶשֹּׁם וְאֶשְׁאַף יָחַד: וברש"י - החשיתי מעולם. זה ימים רבים החשיתי על חרבן ביתי ותמיד אחריש : אתאפק. לשון הווה עד עתה הציקתני רוחי ומעתה כיולדה אפעה : אשום. אתבהל : ואשאף. ואתאוה להשמיד הכל יחד כל אויבי : וראה במלבי"ם שם שזה הוא צעקת הגאולה.
וע"כ רש"י לא פירש בנביא את המילה אפעה שהיא צעקה כעין שפירש במסכת סוכה (דף ל"א ע"א) פעיתא. קולנית היא זו: וכן מובן מדוע רש"י לא מביא במקום זה את הפסוק כיולדה אפעה, כי ענינו הפוך כי שם בגמרא אמר להם רב נחמן לא להקשיב לאשה זו כי היא קולנית.
וכן בתורה הביא רש"י את הפסוק כיולדה אפעה כיוון לפירוש השני של צעקת רוח הקודש על הגאולה, ובמהרה נשמע את צעקת הגאולה כיולדה אפעה אמן.