טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
שהרי עופות יש להן קשקשת ברגליהם כדגים – קשקשים
"דרש עובר גלילאה: בהמה שנבראת מן היבשה הכשרה בשני סימנים, דגים שנבראו מן המים הכשירן בולא כלום, עוף שנברא מן הרקק הכשרו בסימן אחד. אמר רב שמואל קפוטקאה: תדע, שהרי עופות יש להן קשקשת ברגליהם כדגים" (חולין, כז ע"ב).
פירוש: דרש עובר אורח גלילאה [מן הגליל]: בהמה שנבראת מן היבשה הכשרה בשני סימנים, דגים שנבראו מן המים הכשירן בולא כלום, שאינם זקוקים לשחיטה, עוף שנברא מן הרקק (מן הבִּיצָה, שלולית) הכשרו בסימן אחד. אמר רב שמואל קפוטקאה [מקפוטקיא]: תדע שהעופות נבראו מן הרקק, שהרי עופות יש להן קשקשת ברגליהם, כדגים שיש להם קשקשים (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: קשקש שם באנגלית: Scale
הנושא המרכזי: קשקשי בעלי החיים
על פי ההגדרה הביולוגית המקובלת "קשקש" (scale) הוא לוחית קשיחה קטנה הגדלה מתוך עור בעל החיים ומספקת הגנה. בפרפרים ועשים מכסות את הכנפיים לוחיות עדינות המעניקות לחרק את צבעיו ונקראות גם הן קשקשים. הקשקשים התפתחו בקבוצות השונות כמה פעמים באופן קונוורגנטי (התפתחות במקביל באופן בלתי תלוי) והם בעלי מבנה ותפקיד מגוונים בהתאמה לתפקידם והקבוצה הטקסונומית (ראו הרחבה בתיאור המונח "התפתחות" במאמר "על הימים, ועל הנהרות, ועל המדברות אומר: ברוך עושה בראשית".
הקשקשים משמשים לכיסוי גוף בעל החיים ובלשון הגמרא "לבוש". תאור כללי של קשקשי הדגים מובא בגמרא בחולין (סו ע"ב): "והשתא דכתב רחמנא סנפיר וקשקשת, ממאי דקשקשת לבושא הוא? דכתיב ושריון קשקשים הוא לבוש וכו'". ניתן להבין שהקשקשים היא המעטפת של גוף הדג ("לבוש") אך לא ברור מה נכלל במונח "קשקשים" או כיצד הם נראים? רמז למבנה הקשקשים נוכל לקבל ממדרשו של עולא (בבא בתרא, ט ע"ב): "מאי דכתיב: וילבש צדקה כשריון? לומר לך, מה שריון זה כל קליפה וקליפה מצטרפת לשריון גדול, אף צדקה כל פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול". מפרש רש"י: "קליפה - מייל"א בלע"ז". את לעז זה מתרגם (1) meile – חוליה, קשקשת. שריון הקשקשים שהיה מקובל בתקופה הרומית היה בנוי מפיסות מתכת מוארכות, בדרך כלל בצורת מלבנים, עלים או טיפות מים שנתפרו על מעיל מרופד כך שכל אחד מהם כיסה את הבא אחריו. תפקידו של שריון הקשקשים היה למנוע פגיעות חודרות על ידי חיצים, חרבות וחניתות. מבנה קשקשי הדגים הטהורים ואופן סידורם על פני עור הדג מזכיר את מבנה שריון הקשקשים הרומי(2) וייתכן שהוא היה המודל שעל פיו עיצבו המפרשים והפוסקים את מכלול המאפיינים הנדרשים על מנת שקשקשי הדגים יהוו סימן טהרה. קשקשי הדגים משמשים להפחתת התנגדות המים לתנועה ולהגנה. קיים קשר בין נוכחות קשקשים ומבנם ובין אורח החיים של הדג (ראו במאמר "והאי דג טמא כיון דלית ליה חוט השדרה").
קשקשי הזוחלים כוללים כמה סוגים: ציקלואידים, גרגיריים, בעלי רכס ועוד. קשקשים גדולים מכסים איזורים החשופים לעקה פיסיקלית (ראש, רגליים וזנב) ואילו מסביב למפרקים הקשקשים קטנים על מנת לאפשר גמישות. לרוב הנחשים יש לוחיות רחבות על הבטן כאשר כל לוחית נמתחת מצד לצד. לקשקשי הזוחלים חשיבות רבה בהגנה על החלק הגחוני משום שבמינים רבים התנועה כרוכה בחיכוך עם הקרקע. הקשקשים מונעים איבוד מים דבר המהווה התאמה לחיים יבשתיים בכלל ולתנאי מדבר בפרט. לקשקשי הזוחלים חשיבות גם בתקשורת תוך מינית ובין מינית. למינים שונים יש מבנים המשמשים להרתעה כמו דבלולים, קוצים או אפילו ראש מדומה כמו במולך הקוצני. קשקשים בצבעים שונים עשויים לשמש להסוואה, חיזור או הרתעה.
קשקשי העופות נמצאים בעיקר על האצבעות והשרשכף(3) אך עשויים להגיע בכמה מיני צפורים גבוה יותר עד הקרסול (ankle) (קרסול הציפור נמצא בקצה העליון של השרשכף ונראה כ"ברך"). הקשקשים והלוחיות של העופות נחשבו בעבר כהומולוגיים) (מוצא עוברי דומה) לקשקשי הזוחלים אך כיום מוסכם שהם התפתחו באופן עצמאי כתוצאה מהתנוונות נוצות. ברגלי עופות הפעילים על גבי הקרקע יש קשקשים גדולים הנקראים מגינים המשמשים לחיזוק הרגל. לעיתים מצופה פיסת הרגל בשניים או בשלושה מגינים בלבד למלוא אורכה, כמו בנחליאלים, בקיכליים, בסבכיים ובפרושיים. בשלך הניזון מציד דגים משמשים הקשקשים לבניית "יבלות" על גבי האצבעות והן מגדילות את החיכוך ומונעות מהדגים החלקלקים להתחמק לאחר לכידתם.
 |
|
 |
|
תמונה 1. בינית גדולת קשקש וארוכת ראש |
|
תמונה 2. |
(1) ב"אוצר לעזי רש"י".
(2) יש הטוענים ששריון הרומאים אומץ על פי דגם קשקשי הדגים.
(3) העצם הארוכה ברגל העוף בסמוך לאצבעות.
א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך. לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
