גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף קמ"ב, מדור "עלי הדף"
מסכת חולין
דף כד ע"א
האם ניתן להוכיח ממה שנתכהן אהרן בהיותו בן פ"ג שנה שכהנים אינם נפסלים בשנים?
תנו רבנן, כהנים במומין פסולים בשָנים כשרים, לוים במומין כשרים בשנים פסולים ("פחות מבן שלושים ויותר מבן חמשים". רש"י), נמצא כשר בכהנים פסול בלוים, כשר בלוים פסול בכהנים. מנא הני מילי, דתנו רבנן, "זאת אשר ללוים" (במדבר ח, כד), מה ת"ל, לפי שנאמר (שם, כה) 'ומבן חמשים שנה ישוב', למדנו ללוים שהשנים פוסלין בהם, יכול מומין פוסלין בהם, ודין הוא, ומה כהנים שאין השנים פוסלין בהן מומין פוסלין בהן, לוים שהשנים פוסלין בהם אינו דין שיהו מומין פוסלין בהם, ת"ל, "זאת אשר ללוים", זאת ללוים ואין אחרת ללוים. יכול יהו הכהנים פסולין בשנים, והלא דין הוא, ומה לוים שאין מומין פוסלין בהם שנים פוסלין בהם, כהנים שהמומין פוסלין בהם אינו דין שיהו שנים פוסלין בהם, ת"ל, "אשר ללוים" ולא אשר לכהנים (כד ע"א).
בספר 'כסף נבחר' להג"ר רבי עזרי זעליג מרגליות דומ"ץ דק"ק קאליש (אמשטרדם תע"ב) דרש במאמר זה את הפסוק בפרשת אחרי (טז, ג): "בזאת יבא אהרן אל הקודש", כי הנה אהרן הכהן נבחר לכהן גדול בהיותו בן פ"ג, ואם 'כהנים נפסלים בשנים' איך נבחר לכהונה גדולה, אלא, שמפסוק "זאת אשר ללוים" למדים שכהנים אין נפסלים בשנים, ושפיר אמר הכתוב: "בזאת", מחמת הכתוב 'זאת אשר ללוים', "יבא אהרן אל הקודש", כי מפסוק זה למדים שאהרן נבחר לכהונה כדת וכדין. יעו"ש שהאריך בדרך חידוד ופלפול.
אמנם, מדבריו יש להעיר כלפי הס"ד של הגמרא: "יכול יהו הכהנים פסולים בשנים", מדוע לא הוכיחו ממה שנתכהן אהרן בכהונה גדולה בהיותו בן פ"ג, וכן מכהונת משה רבינו ע"ה שכיהן בשבעת ימי המילואים בהיותו בן שמונים שנה, וכמו כן אלעזר הכהן נעשה כהן גדול בהיותו מבוגר ביותר, וגם כשנתכהן ככהן הדיוט יתכן שהיה יותר מחמשים, שהרי נולד לאביו אהרן לפני שנים רבות בהיותם במצרים, ולמה אם כן לא הוכיחו מזה שאין הכהנים נפסלים בשנים.
בספר 'חות יאיר' להג"ר אלעזר קאליר זצ"ל בעל ה'אור חדש' (אור ג דרוש א) מביא מכתב מתלמידו הג"ר בצלאל רנשבורג זצ"ל שמביא קושיא זו (בשם "מקשין העולם"), וכותב בין השאר שאין לומר דכהן גדול שאני, ורק כלפי כהן הדיוט היה ס"ד לומר ש'פסולים בשנים', דאם כן כשדנו ק"ו מלויים, היה אפשר להשיב כהן גדול יוכיח, שנפסל במומין ולא בשנים, [ויש להוסיף בזה, דכלפי ההוכחה מכהונת אלעזר בתור כהן הדיוט שנתכהן לכאורה בהיותו יותר מבן חמשים שנה לא היה מועיל יישוב זה, אם לא דנימא שהיה פחות מבן נ' בשנה הראשונה ליציאתם מצרים].
עוד כתב שם הגאון הנז', שיתכן שעיקר הלימוד מן הפסוק "זאת אשר ללוים" הוא כלפי מטה - שלא יהיה פסול פחות מכ"ה או משלשים, ואילו כלפי מעלה - יותר מבן חמשים, שפיר היה אפשר ללמוד גם מאהרן הכהן - שאינן נפסלים בשנים (מובא ב'חשק שלמה' כאן, וע"ע 'פורת יוסף' בסוגיין).
רבינו ה'חתם סופר' זצ"ל כותב בזה בחידושיו (כאן): "על כרחך הוראת שעה היתה בצדיקים הללו, שלא להקפיד על שנתם, כי קווי ה' יחליפו כח, ומשה רבינו ע"ה לא כהתה עינו ולא נס ליחו (דברים לד, ז)". כתירוץ זה תירץ גם ה'אמרי אמת' זצ"ל (ליקוטים פר' בהעלותך ח, כד. ראה 'ליקוטי יהודה' שם): "יש לומר על פי מה דאיתא במדרש (במ"ר יב, כג) דפרים שהקריבו נשיאים לא הזקינו ולא נשחטו אז אלא אח"כ בגלגל בימי יהושע, וגם אצל משה רבינו כתיב 'לא כהתה עינו ולא נס ליחו', ואיתא ב'אבן עזרא' (?) על משה ואהרן שלא נזדקנו ונשארו בכח עלומיהם, ממילא אין ראיה משם".
עוד תירץ ה'אמרי אמת' זצ"ל (שם), דהנה ה'מזרחי' כתב בפסוק (במדבר ח, כה): "ומבן חמשים ישוב מצבא העבודה", שלפי דעת רש"י: "המנין הזה שמשלשים ועד חמשים, הם השנים שהלוים מחויבים בכל מיני העבודות של כל אחד מבני לוי, לא בשנים האחרות, שבשאר השנים אין משא בכתף לבני קהת וטעינת העגלות לבני גרשון ולבני מררי בחיוב". נמצא שפסול בשנים אין הכוונה שהם פסולים לעבודה, אלא, שאין להם חובה לעבוד העבודה, ואינה אלא רשות, ולפי זה לק"מ כי שפיר היו כשרים אהרן ומשה ואלעזר לכהונה גדולה גם בהיותם זקנים בני שמונים ומעלה (ראה 'פרדס יוסף' ח"ב עמ' טז הערת בעל ה'אמרי אמת' זצ"ל אות לז).
ב'משך חכמה' מצינו כתוב בפרשת בהעלותך (ח, כ), שמה שדנו בסוגייתנו שיהיו כהנים פסולים בשנים, אין הכוונה לעבודת הקרבנות, כי מה שייך ללמוד עבודת הכהנים בקרבנות לעבודת הלוים שלא היו בקרבנות, והרי אינם ביחס אחד, ועיקר הנידון הוא לגבי עבודת כהנים שהיתה בשוה לעבודת הלוים, והיינו לגבי תקיעה בחצוצרות, דמצוה בבני אהרן כהנים ולא בעלי מומים (עי' ספרי בהעלותך פ' לו; ירושלמי יומא פ"א ה"א), ובזה סד"א שיפסלו בשנים, ומסיק: "ולפי זה לא קשה מה שהקשו דאהרן ואלעזר כהני בני שמונים שנה, דעל חצוצרות קאי".
בספר 'אמבוהא דספרי' (על הספרי, בהעלותך אות ז) כתב, שיש לומר דשאני משה ואהרן שנתמנו מפי הקב"ה כביכול בעצמו, וכן כהונתו של אלעזר, ככהן הדיוט וככהן גדול, שהוראת שעה היתה מפי הקב"ה, ולא ניתן להוכיח מהם לשאר הכהנים. ישוב זה הוא מעין תירוצו של החת"ס הנ"ל, אכן, חילוק קטן יש ביניהם, כי החת"ס זצ"ל הוסיף בטעם הדבר, כי אצל אהרן ומשה לא היה שייך פסול שנים, משום ש'קווי ה' יחליפו כח', ונשארו בכוחם כבימי נעוריהם, ואילו לדברי ה'אמבוהא דספרי', יתכן שאינה אלא גזירת הכתוב בלבד, והגם שבאמת היה שייך פסול שנים, וזאת היתה ההוראת שעה שהם יכהנו גם בהיותם מבוגרים בשנים (ועי"ש הערה בשם הג"ר מנחם מענדל מפאביניץ זצ"ל הי"ד, וראה עוד 'נחלת יעקב יהושע' פר' בהעלותך).
