דאגה למבוגרים / רפי זברגר

חולין כא ע"א

הקדמה

למדנו בדף הקודם את דברי זעירי כי בעל חי אשר נשברה מפרקתו ורוב בשר שעליה, הופכת להיות נבילה עד כדי טומאת נבלה במגע ובמשא. היום נלמד דין דומה ביחס לשבירת מפרקת אצל אדם. 
 

הנושא

• אמר רב יהודה אמר שמואל: נשברה מפרקת ורוב בשר עמה - מטמא באהל.
כמו דינו של זעירי בבעלי חיים, כך גם באדם, אומר רב יהודה בשם שמואל, כי שבירת מפרקת ורוב בשר שעליה, מגדיר את האדם כמת, עד כדי טומאת אוהל, כמו כל אדם מת אחר. כזכור, טומאת מת מטמאת בטומאה חמורה, כל דבר אשר נמצא תחת אותה קורת גג עם המת.
• ואם תאמר אותו מעשה דעלי - מפרקת בלא רוב בשר הואי?
שואלת הגמרא מסיפור מותו של עלי, אשר כזכור נפל אחורנית ושבר את מפרקתו ומיד הוכרז כמת, למרות שלא קרה שום דבר לבשרו של עלי. לכאורה דין מנוגד לדינו של רב יהודה בשם שמואל.
• זקנה שאני דכתיב (שמואל, א', ד', י''ח): וַיְהִי כְּהַזְכִּירוֹ אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וַיִּפֹּל מֵעַל הַכִּסֵּא אֲחֹרַנִּית בְּעַד יַד הַשַּׁעַר, וַתִּשָּׁבֵר מַפְרַקְתּוֹ וַיָּמֹת, כִּי זָקֵן הָאִישׁ וְכָבֵד..
עונה הגמרא, כי סיפורו של עלי שונה עקב גילו המופלג כנאמר בפסוק המצוטט כאן. ויש לומר, כי אדם זקן, בגלל זקנותו הוא יותר ''רגיש'' וכל שבירה משמעותית כזאת, כמו שבירת מפרקת, ישר גורמת למותו, ללא צורך ב''תוספות'' שונות כמו נטילת הבשר מעל המפרקת.
 

מהו המסר?

תשובת הגמרא מלמדת אותנו על ''רגישותם של אנשים מבוגרים''. והאמת שאנו מכירים זאת היטב מסיפורים שאנו שומעים לא מעט, על אדם מבוגר אשר נפל, שבר עצם זה או אחר, ובכך מתחיל להתדרדר מבחינה בריאותית.
עובדה זו מחייבת את הסובבים אותם לשים לב מאוד, לסכנות האורבות להם. להסיר כל מכשלה בדרכם, לדאוג להם לתמיכה פיזית בדרכם, גם בבית וגם מחוצה לו.
לפעמים אנשים מבוגרים ממאנים להכיר בעובדה זו, והם מתפקדים כמו בימים עברו, ובכך הם נחשפים לסכנות האורבות להם מעבר לפינה. יש להסביר להם בנועם וברגישות, על הסכנות הללו, ולטכס ביחד אתם עצות מעשיות כדי למנוע את אותן סכנות, ולהורידם עד למינימום האפשרי.
במקביל לרגישותם הפיזית, כמתואר לעיל, אל לנו לשכוח גם את ''רגישותם הנפשית''. לא פשוט לאדם מבוגר, שהיה פעיל בכל ימי בגרותו, להיות במצב פסיבי, ללא מעש רב, וללא גירויים רבים. יש לשים לב מאוד גם לפן הזה, ולהשתדל להרבות להם פעילות עד כמה שאפשר. פעילות זו תמלא את זמנם ומרצם של האנשים המבוגרים, ובכך תתן משמעות לחייהם, גם בגילם המבוגר.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]