כבוד תלמידים / רפי זברגר

חולין יט ע''ב - כ ע"א

הקדמה

השווינו במשנה האחרונה בין שחיטה למליקה ביחס למספר דינים, היום נעסוק במאמר של בני רבי חייא על מצוות מליקה. 
 

הנושא

• אמרי בני ר' חייא: מצות מליקה מחזיר סימנים לאחורי העורף ומולק.
אמרו בניו של רבי חייא (שמותם: יהודה וחזקיה) כי במליקה שנעשתה אך ורק בבית המקדש, יש ''להעביר'' (למשוך אותם אחורנית) את הסימנים, שהם הקנה והוושט מהצוואר לכיוון ''אחורי העורף'', שהוא מקום המליקה, ורק אחר כך למלוק את הסימנים בציפורן, וכך הוא אינו שובר את המפרקת שנמצאת בעורף. 
• איכא דאמרי - אף מחזיר, ואיכא דאמרי - מחזיר דוקא.
יש דיון בגמרא בדברי בני רבי חייא. האם כוונתם לומר כי חייבים לעשות בדרך זה של החזרת הסימנים אחורנית, או שמא ניתן ואפשר לעשות כך, אך מותר למלוק גם ללא החזרת הסימנים אחורני. 
• ומסתברא כמאן דאמר אף מחזיר ממאי מדקתני השוחט מן העורף שחיטתו פסולה המולק מן העורף מליקתו כשרה...
הגמרא מוכיחה מן המשנה שלנו כאפשרות הראשונה, כי בני רבי חייא אמרו שניתן אף להחזיר, אך לא חובה להחזיר. 
• אמר רבי ינאי: יקבלו הרובין את תשובתן, דקתני: נמצא כשר בשחיטה - פסול במליקה, כשר במליקה - פסול בשחיטה, למעוטי מאי? לאו למעוטי מחזיר סימנין לאחורי העורף דלא.
רבי ינאי מתייחס לדברים של בני רבי חייא ומכנה אותם ''רובין'', במשמעות של נערים. רבי ינאי מנסה להוכיח מהסיפא של המשנה שלנו, כנגד דבריהם. המשנה מציינת מספר הבדלים בין מקום השחיטה למקום המליקה, ובסופה, מסכמת המשנה ואומרת כי מקום השחיטה פסול במליקה, ומקום המליקה פסול בשחיטה. מסקנה זו לכאורה מיותרת, שהרי למדנו את הדינים הללו במשנה ונוכחנו לדעת שאמנם מקום השחיטה חייב להיות שונה ממקום המליקה. אם כן, מה בא הכלל בסיפא למעט? אומר רבי ינאי, כי כנראה באה למעט את הדין של ''החזרת הסימנים'', שאין למלוק במצב שהסימנים הועברו אחורנית, שהוא מצב ''דומה לשחיטה'' (בצוואר הסימנים הם ''בחזית'', לעומת העורף, שם הסימנים הינם מאחורי המפרקת, ואם מעביר את הסימנים אחורנית, הרי שהסימנים הופכים להיות בחזית, גם בעורף).
אם כן, לכאורה הסיפא באה ללמד הלכה הסותרת את הלכת בני רבי חייא. 
• אמר רבה בר בר חנה: לא, למעוטי שן וצפורן.
רבה בר בר חנה חולק על רבי ינאי וסובר כי הכלל בסיפא בא למעט דין אחר: שאין לשחוט בציפורן מחוברת, כשם שעושים במליקה ע''י ציפורנו של הכהן. 
• שן וצפורן, בהדיא קתני להו?
דוחה הגמרא את דחייתו של רבה בר בר חנה, שהרי פסול שחיטה בציפורן למדנו במפורש, במשנה בדף ט''ו:, ואין צורך לומר את הכלל במשנה שלנו, כדי לחזור וללמד דין זה. 
כנראה בכל אופן המשנה באה למעט את הלכת בני רבי חייא כדברי רבי ינאי. 
• אלא אמר רבי ירמיה: למעוטי מוליך ומביא.
רבי ירמיה ממשיך את הסנגוריה על בני רבי חייא, ומסביר כי הכלל במשנה בא ללמד הלכה אחרת, המלמדת אותנו כי אין למלוק באותו אופן שבו שוחטים, ע''י הולכה והבאת הסכין, אלא חייבים ''לדרוס'' את הציפורן על הסימנים. 
• הניחא למאן דאמר מוליך ומביא במליקה פסול, אלא למאן דאמר כשר, מאי איכא למימר?
שואלת על כך הגמרא: הרי בסוגיה זו של פסול הולכה והבאה במליקה ישנה מחלוקת, ואיך נסביר את המשנה לפי דברי בני רבי חייא לדעה הסוברת כי מותר למלוק באופן של ''הולכה והבאת'' הסכין?
• בני ר' חייא סברי לה כמאן דאמר מוליך ומביא במליקה פסול. 
מתרצת הגמרא, כי כנראה בני רבי חייא סוברים כמו הדעה שאין למלוק באופן של ''הולכה והבאה'', וזהו הדין הנלמד מן הכלל של המשנה, ולכן אין סתירה בין כלל זה לדברי רבי חייא.  

מהו המסר?

התוודענו היום, כיצד "מתאמצים" חכמים לחזק ולאשש את דברי בני רבי חייא, למרות היותם ''נערים'', כדברי רבי ינאי. נלמד מכאן מסר חשוב מאוד בנושא חשיבות כבודם של אנשים. לא משנה מה גיל האדם, האם הינו רב גדול ומכובד, או שמא ''רק'' נער קטן, וכן לא משנים פרמטרים אחרים המציינים את ''מעמדו'' של הדובר, חובה עלינו לכבד ולנסות להבין כל אמירה של מאן דהוא. קטנים כגדולים, נשמע בכבוד את טענתם, נקשיב למילותיהם, ונתייחס בכבוד רב לכל אדם.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]