לֹא תִתְחַתֵּן בָּם
יבמות עו ע"א
"אקרי כאן: (דברים ז, ג) לֹא תִתְחַתֵּן בָּם. אמר רבא: אטו התם משום קדושה ולאו קדושה הוא? דלמא מוליד בן ואזיל פלח לעבודת כוכבים; והני מילי בהיותן עובדי כוכבים, כי מגיירי בישראל שרו, ורבנן הוא דגזרו בהו... הדר אמר רבא: לאו מילתא היא, בהיותן עובדי כוכבים לית להו חתנות, נתגיירו אית להו חתנות".
קושיית רבא על דבריו הראשונים היתה: הכיצד ניתן לפרש את איסור "לא תתחתן בם" טרם גירות, הרי קידושין וחיתון לא תופסים בהם!
ואף על פי כן פסקו הרמב"ם והשו"ע כדבריו הראשונים של רבא, היות שבסוגיות אחרות מצינו ב' תירוצים לקושיית רבא.
א. במסכת קידושין דף סח ע"א-ע"ב:
"אמר רב הונא... דלא תפסי בה קדושי... נכרית מנלן? אמר קרא: לא תתחתן בם".
כלומר שלשון חתנות האמור בפסוק לא בא לומר שהאיסור קיים רק כאשר תתכן חתנות, אלא להיפך שבכלל איסור זה שהחתנות כלל לא תופסת, "אי עביד לא מהני".
ב. במסכת עבודה זרה דף לו ע"ב:
"בנותיהן - דאורייתא היא, דכתיב: לא תתחתן בם! דאורייתא ז' אומות, אבל שאר עובדי כוכבים לא, ואתו אינהו וגזור אפילו דשאר עובדי כוכבים. ולר"ש בן יוחי דאמר: כי יסיר את בנך מאחרי - לרבות כל המסירות, מאי איכא למימר? אלא דאורייתא אישות דרך חתנות, ואתו אינהו גזור אפילו דרך זנות".
כלומר שלשון "לא תתחתן בם" אין משמעו חתנות גמורה התופסת הלכתית, אלא "דרך חתנות" – כמנהג איש ואשתו.
ראיה להסבר שבמסכת עבודה זרה יש במקרא.
(בראשית כ, ג-ו) וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל אֲבִימֶלֶךְ בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה וַיֹּאמֶר לוֹ הִנְּךָ מֵת עַל הָאִשָּׁה אֲשֶׁר לָקַחְתָּ וְהִוא בְּעֻלַת בָּעַל. וַאֲבִימֶלֶךְ לֹא קָרַב אֵלֶיהָ וַיֹּאמַר אֲדֹנָי הֲגוֹי גַּם צַדִּיק תַּהֲרֹג. הֲלֹא הוּא אָמַר לִי אֲחֹתִי הִוא וְהִיא גַם הִוא אָמְרָה אָחִי הוּא בְּתָם לְבָבִי וּבְנִקְיֹן כַּפַּי עָשִׂיתִי זֹאת. וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָאֱלֹהִים בַּחֲלֹם גַּם אָנֹכִי יָדַעְתִּי כִּי בְתָם לְבָבְךָ עָשִׂיתָ זֹּאת וָאֶחְשֹׂךְ גַּם אָנֹכִי אוֹתְךָ מֵחֲטוֹ לִי עַל כֵּן לֹא נְתַתִּיךָ לִנְגֹּעַ אֵלֶיהָ.
וקשה, למה מצדיק אבימלך את עצמו בטענת אנוס, ולא בטענת העדר אשמה, הרי הכתוב מכריז: וַאֲבִימֶלֶךְ לֹא קָרַב אֵלֶיהָ!
וכן קשה בהמשך:
(בראשית כ, ט-יא) וַיִּקְרָא אֲבִימֶלֶךְ לְאַבְרָהָם וַיֹּאמֶר לוֹ מֶה עָשִׂיתָ לָּנוּ וּמֶה חָטָאתִי לָךְ כִּי הֵבֵאתָ עָלַי וְעַל מַמְלַכְתִּי חֲטָאָה גְדֹלָה מַעֲשִׂים אֲשֶׁר לֹא יֵעָשׂוּ עָשִׂיתָ עִמָּדִי. וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ אֶל אַבְרָהָם מָה רָאִיתָ כִּי עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה. וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם כִּי אָמַרְתִּי רַק אֵין יִרְאַת אֱלֹהִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה וַהֲרָגוּנִי עַל דְּבַר אִשְׁתִּי.
במה מאשים אבימלך את אברהם, ולמה אברהם מצדיק את עצמו, והרי לא קרה מאומה!
אלא שדברי ה' לאבימלך: הִנְּךָ מֵת עַל הָאִשָּׁה אֲשֶׁר לָקַחְתָּ, נסובים על האמור בפסוק שלפני כן: (בראשית כ, ב) וַיִּשְׁלַח אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ גְּרָר וַיִּקַּח אֶת שָׂרָה. שאף שנכרי הוא ואין לו בה ליקוחין, לא חופה ולא קידושין, "דרך חתנות" יש לו בה. וכיון שחופה בישראל היא הכנסתה לרשותו ולביתו, על כך עשוי היה אבימלך להענש.
