סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 1111

"רבי שמעון בן חלפתא עסקן בדברים היה"

חולין נז ע"ב

הגמ' מבארת את פשר התואר "עסקן בדברים". "אמר רבי משרשיא דכתיב לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם אשר אין לה קצין שוטר ומושל תכין בקיץ לחמה". רבי שמעון בן חלפתא אמר לעצמו שילך ויבדוק את מה שנא' בפסוק שלנמלה אין קצין שוטר ומושל, אלך ואראה אם אמנם אין לעם הנמלים מלך. הגמ' מספרת איך נעשתה הבדיקה, והגמ' דוחה את ראייתו משלש סיבות. תוס' בד"ה "אייזיל ואחזי" שוא' לכאורה על דברי גמרתנו קוש' עצומה "אע"ג שכה"ג חשוב בהמוכר את הספינה מלגלג גבי ההוא תלמיד דאמר לרבי יוחנן לא ראית לא האמנת"? כוונת התוס' לדברי הגמ' במס' ב"ב עה. כך נא' שם: "יתיב רבי יוחנן וכדריש, עתיד הקב"ה להביא אבנים טובות ומרגליות [יהלומים] שהם 30 על 30 אמה וחוקק בה 10 על 20 ומעמידם בשערי ירושלים". לגלג עליו אותו תלמיד, כיום לא ניתן למצוא אבן טובה או מרגלית בגודל של ביצת הצלצל, כלום יתכן שתהיינה אבנים טובות ומרגליות בגודל של 30 על 30 אמה, לאחר תקופה הפליגה ספינתו של אותו תלמיד, ראה מלאכי השרת מנסרים אבנים טובות מרגליות בגודל 30/30 אמה, וחקוק בהם 10 ברום 20, שאל את מלאכי השרת למי מיועדות אבנים אלו, אמרו לו עתיד הקב"ה להעמידם בשערי ירושלים. כאשר הוא הגיע ליבשה מיהר אל רבי יוחנן ואמר לו המשך בדרשותיך לך נאה לדרוש כאשר אמרת כן ראיתי. נענה לו רבי יוחנן אלמלא ראית לא האמנת? מלגלג על דברי חכמים אתה נתן עיניו בו ונעשה גל של עצמות. שואלים התוס' אם במס' ב"ב מתבאר שכאשר אחד מהחכמים אומר משהו ובודקים אחריו יש בזה גדר של לגלוג על דברי חכמים, כיצד יכל רבי שמעון בן חלפתא לבדוק מאמנותם של דברי שלמה המלך, הרי יש בזה משום לגלוג, תוס' עונים "שאני הכא שבא לברר הדבר ולהודיע איך ידע שלמה". דברי תוס' צריכים באור. בחדושי המהר"ם שיף כאן, יש תשובה אחרת לשאלת התוס': "שמעתי מהרב רבי יוסף סגל ז"ל דשלמה אמר לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם, אמר איזיל אחזי וק"ל". הרי שלמה המלך, טוען מהר"י סגל, אומר בעצמו בתחילת הפסוק "לך אל נמלה עצל", הוא שולח את האדם אל הנמלה "ראה דרכיה", יש להתבונן באורחות חייה "וחכם" - ולהחכים, במקרה כזה כאשר שלמה המלך מורה בעצמו לבדוק את דבריו, אין חלילה לגלול במה שרבי שמעון בן חלפתא אמר לעצמו איזיל אחזי, שהרי יש לו הוראה משלמה המלך עצמו – לך אל נמלה ראה דרכיה, משא"כ שם רבי יוחנן לא נתן רשות לבדוק אחריו בזה יש לגלול בדברי חכמים. יש להעיר על התשובה שהדברים לכאורה לא מסתדרים עם סיום דברי גמרתנו, שהרי למעשה הגמ' דחתה את בדיקתו של רבי שמעון בן חלפתא והגיעה למסקנה שיש לסמוך על הימנותא דשלמה א"כ סביר להניח שכאשר שלמה אמר לך אל נמלה עצל וראה דרכיה וחכם, לא היתה כוונתו צא ובדוק אחרי, אלא במובן ההבנתי, ראה כיצד הנמלה מתנהגת ולמד מדרכיה, אבל אין כוונת שלמה לומר שיש לבדוק אחריו אם דבריו מהימנים, אולי היתה זו רק הסל"ד של רבי שמעון בן חלפתא, ולמסקנה באמת אן גם כאן רשות לבדוק את אמינות הדברים.

האדמו"ר בעל האמרי אמת מגור, משתמש בתשובתו של המהר"ם שיף ליישב קושיית העולם. הגמ' במס' גיטין ובמס' תמורה טו: מביאה את ההלכה שכל פסוק שלא פסקו משה אנן לא פסקינן, התורה ניתנה פסוקים פסוקים ואל לנו לצטט חלקו של פסוק, תמיד כאשר הפסוק נאמר, יש קפידא שהפסוק יאמר במלואו ולא בחלקו. העולם שואל על ההלכה הזו מכמה וכמה הנהגות שנהגו בעמ"י למרות שההנהגה הזו לכאורה סותרת להלכה, אנו יודעים שבלילות השבת מקובל בהרבה קהילות שהאב מברך את הילדים בברכת "ישימך אלקים כאפרים וכמנשה" אבל ישימך אלקים כאפרים וכמנשה הרי"ז חלקו של פסוק בבראשית מח פס' כ' נאמר "ויברכם ביום ההוא לאמור בך יברך ישראל לאמור ישימך אלקים כאפרים וכמנשה", זהו הפסוק במלואו, כיצד קוטעים את הפסוק ומצטטים רק את חלקו "ישימך אלקים כאפרים וכמנשה", שאלה דומה מקשים על דברי ההגדה של פסח, שם אנו מתחילים ואומרים "ארמי עובד אבי וירד מצרימה" שוב הרי"ז ציטוט חלקי של פסוק. בפסוק נא' "וענית ואמרת לפני ה' אלקיך ארמי עובד אבי", חסר לנו הקטע הראשון בפסוק. אומר האמרי אמת מגור שבכל המקומות האלו יש הוראה מפורשת בפסוק שניתן לפתוח את הפסוק גם מן הקטע הזה, שהרי נא' בפסוק "בך יברך ישראל לאמר" כך גם לגבי ההגדה. הפסוק אומר וענית ואמרת לפני ה' אלוקיך, החל מהמילה הזו: ארמי עובד אבי, וכאשר הפסוק עצמו מורה להיתר שוב אין מקום להחמיר בציטוט חלקי.

(האדמו"ר מטאלנא)