הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
מאריה דגמרא
[ביאור מונחי הקישור בגמרא]
חולין יב ע"ב
הכי קאמר: נראין דברי רבי יהודה לרבי חנינא בנו של רבי יוסי הגלילי באשפה שבשוק, שאף רבי חנינא בנו של רבי יוסי הגלילי לא נחלק עליו אלא באשפה שבבית, אבל באשפה שבשוק מודי ליה, ונראין כו'.
1.
המחלוקת בין רבי יהודה לרבי חנינא היא באשפה שבבית.
2.
רמב"ם הלכות שחיטה פרק ד, הלכה ח:
אבד לו גדי או תרנגול ומצאו שחוט בבית מותר, שרוב המצויין אצל שחיטה מומחים הן, ה מצאו בשוק אסור שמא נתנבל ולפיכך הושלך, * וכן אם מצאו באשפה שבבית אסור.
הרמב"ם פוסק כרבי יהודה במחלוקת.
3.
כסף משנה הלכות שחיטה פרק ד:
... ויש פוסקים כר' חנינא מדאמרינן בפ' אלו מציאות (ב"מ דף כ"ד) ר' חנינא מצא גדי שחוט בין טבריה לצפורי והתירוהו לו אמר רבי אמי התירוהו לו משום מציאה כרשב"א משום שחיטה כרבי חנינא בנו של רבי יוסי הגלילי דתניא הרי שאבדו לו גדייו וכו' אמר רבי נראין דברי ר"י כשמצאן באשפה ודברי רבי חנינא בנו של רבי יוסי הגלילי כשמצאן בבית ואוקימנא לה התם ברוב טבחי ישראל וכיון דעבדו התם עובדא כרבי חנינא בנו של רבי יוסי הגלילי משמע דהלכתא כוותיה:
וכתבו הרשב"א והר"ן ז"ל ויש לתמוה על הרמב"ם שכתב בפ"ד מהל' שחיטה דמצאן באשפה שבבית וכן בשוק אסורין הרי שפסק כר' יהודה וצריך טעם למה כיון דעבדו עובדא כרבי חנינא בנו של רבי יוסי הגלילי ע"כ.
הראשונים מקשים על הרמב"ם: שבמסכת בבא מציעא משמע שחכמים פסקו הלכה למעשה כרבי חנינא בנו של רבי יוסי הגלילי. ומשמע שהלכה צריכה להיות כאותה סוגיה שבה היה "מעשה" ממש ופסקו בו הלכה - "מעשה רב".
4.
ואפשר לומר שרבינו סובר דלפום פלוגתא דהכא הלכה כר' יהודה חדא דר' יהודה מאריה דגמרא טפי מרבי חנינא בנו של רבי יוסי הגלילי
ה"כסף משנה" קובע שכעיקרון הלכה כרבי יהודה בגלל שהיה "מאריה דגמרא" יותר מרבי חנינא. ולכן, סובר ה"כסף משנה" שהלכה כרבי יהודה למרות שבסוגיה השניה היה "מעשה" כרבי חנינא.
4.1
לא ברור על סמך מה הוא קובע את ה"השוואה" בין שני התנאים. כשאומרים הפרשנים על רבי יוחנן שהוא "מאריה דלתמודא" ייתכן שמתכוונים – בגלל שחיבר הגמרא הירושלמית. אולם לגבי שאר האמוראים שעליהם נאמר שהיו "מאריה דלתמודא" [רבא; רב פפא; רב אשי ועוד] כנראה הם מכונים כך מפני שהם מוזכרים מספר רב של פעמים בש"ס.
4.2
וכך משמע משו"ת הלכות קטנות חלק ב סימן רמט :
"... לכאורה היה נראה דהלכה כר"ש שהוא נזכר יותר במשנה ובברייתא כדרך שאומרים הפוסקים בענין האמוראים דהוא מאריה דתלמודא טפי מיהו ה"מ בשוין אבל ר' יעקב קשיש טפי דבירושלמי פ"ב דחגיגה גבי ייטב לך לעולם שכולו"
הוא מתייחס לתנאים [ולא רק לגבי אמוראים] וכמו בסוגייתנו.
5.
הוא מביא הסבר נוסף לפסק הרמב"ם:
ועוד דר"י לחומרא ור"ח לקולא
הוא מסביר שיש לפסוק כרבי יהודה מכיון שדינו הוא "לחומרא".
5.1
אולי הוא מתכוון לומר, שלכאורה יש מחלוקת בין 2 הסוגיות ויש להחמיר כרבי יהודה. אולם לא ברור מדוע אין עדיפות לסוגיה השניה שהיתה "למעשה". ואולי כוונתו שיש לצרף לזה את ההמשך בדבריו...
6.
וההוא עובדא לא מכרעא ששם הביאו הברייתא כצורתה והכא אקשינן עלה ותריצנא לה נראין דברי ר"י לר"ח וכו' שאף ר"ח לא נחלק עליו אלא באשפה שבבית דמשמע דמודה שבכל החלוקות אסור חוץ מאשפה שבבית וכן פירש"י ודברי ר"ח וכו' כלומר שאף ר"ח המתיר אינו אלא כשמצאן באשפה שבבית ובה חולקין אבל באשפה שבשוק מודה ר"ח וממילא שמעינן מדאוקי פלוגתייהו באשפה שבבית מכלל שבבית ממש לכלהו שרי עכ"ל. נראה מדבריו שבבית כ"ע לא פליגי דשרי ובשאר כל החלוקות חוץ מאשפה שבבית כ"ע ל"פ דאסיר כ"פ באשפה שבבית שר"י אסר ור"ח שרי ובההוא עובדא דלא נמצא בבית ולא באשפה שבבית דשריוה כמאן אלא ע"כ הבינו הברייתא כמו שתירצנו אותה בכאן וכיון דלא הבינו הברייתא לפי האמת א"כ ההוא עובדא לאו דסמכא הוא והדרין לכללין דהלכה כר"י לגבי ר"ח כדאמרן ותו דר' יהודה מחמיר טפי ובעיטור פסק כר"י וכדברי רבינו:
בפשטות משמע מדבריו, שבמחלוקת בין הסוגיות יש להעדיף את סוגייתנו מפני שבה יש דיון בהסבר המחלוקת - "אקשינן עלה ותריצנא לה", והיא נקראת "עיקר" ["סוגיא כוותיה"], או שמתאים כאן הכלל של "מדשקיל וטרי אליביה הלכתא כוותיה"
6.1
והוא טוען אפילו, שהסוגיה השניה "לא הבינה הברייתא לפי האמת"!
6.2
לסיכום הוא אומר, שיש לחזור לשני הכללים הקודמים שהביא לעיל, שבגללם יש לפסוק כרבי יהודה.
7.
ראה גם ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים" עמודים קמט-קנ.
