אהבה הורית / רפי זברגר

חולין ו ע"ב - ז ע''א

הקדמה

אנו לומדים בדפים ו'-ז' על הכלל: בהמתם של צדיקים אין הקדוש ברוך הוא מביא תקלה על ידם, צדיקים עצמם לא כל שכן. משמעות כלל זה, כי הקדוש ברוך הוא ''שומר'' על בהמות של צדיקים ''מלעבור עבירה'', ואם אמנם כך, הרי בוודאי שהקדוש ברוך הוא ישמור על הצדיקים עצמם מלעבור עבירות. 
היום נלמד סיפור המעיד על שמירתם של הצדיקים על ידי הקדוש ברוך. 
 

הנושא

העיד רבי יהושע בן זרוז, בן חמיו של רבי מאיר לפני רבי, על רבי מאיר שאכל עלה של ירק בבית שאן, והתיר רבי את בית שאן כולה על ידו.
רבי יהושע בן זרוז, גיסו של רבי מאיר, העיד על רבי מאיר בפני רבי יהודה הנשיא, כי אכל עלה של ירק הגדל בבית שאן בלי שהפריש תרומות ומעשרות על ירק זה. לאחר שרבי שמע עדות זו, הוא ''התיר'' את כל בית שאן מחיוב תרומות ומעשרות, ופסק כי שטח זה אינו מהווה חלק מארץ ישראל, ולכן פטור מתרומות ומעשרות. 
חברו עליו אחיו ובית אביו, אמרו לו: מקום שאבותיך ואבות אבותיך נהגו בו איסור, אתה תנהג בו היתר?
בני משפחתו של רבי שמעו על היתרו של רבי, ושאלו אותו, כיצד הוא פסק כך, למרות שאבותיו פסקו כי מקום זה הינו חלק מארץ ישראל וחייב במעשרות?
דרש להן מקרא זה (מלכים ב', י''ח, ד'): הוּא הֵסִיר אֶת הַבָּמוֹת וְשִׁבַּר אֶת הַמַּצֵּבֹת וְכָרַת אֶת הָאֲשֵׁרָה וְכִתַּת נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה, כִּי עַד הַיָּמִים הָהֵמָּה הָיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מְקַטְּרִים לוֹ, וַיִּקְרָא לוֹ נְחֻשְׁתָּן, אפשר בא אסא ולא ביערו, בא יהושפט ולא ביערו, והלא כל עבודה זרה שבעולם אסא ויהושפט ביערום! 
ענה רבי לבני משפחתו: אני למדתי אפשרות לפסיקה זו מן התנ''ך. כידוע, אסא ויהושפט היו מלכים צדיקים, אשר ביערו את העבודה זרה שהייתה בדורם. למרות זו מסופר בספר מלכים (שם) כי חזקיהו המלך, שהיה אף הוא צדיק, ְכִתַּת נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה. כלומר, עדיין נשארה עבודה זרה כדוגמת ''נחש הנחושת'', עליו עבדו עבודה זרה. כיצד ייתכן הדבר, שואל רבי את בני משפחתו, כי אסא ויהושפט הצדיקים לא ביערו את נחש הנחושת?
אלא: מקום הניחו לו אבותיו להתגדר בו, אף אני מקום הניחו לי אבותי להתגדר בו.
ממשיך רבי ואומר: יש להשיב על השאלה, כי אסא ויהושפט "השאירו עוד עבודה" למנהיגי העתיד כמו חזקיהו, על מנת שגם הוא ''יתגדר'' (יתגדל) בביעור עבודה זרה בעם ישראל, וגם ''שמו'' יתגדל ויתפאר.
כך מסיים רבי ועונה לבני משפחתו: גם אבותי ואבות אבותי, השאירו מקום מסוים, לפסיקת הלכה מאוחרת ע''י בניהם אחריהם, כדי שגם בנם יוכל ''להתגדר'' בהלכה מחודשת זו, כמו שהוא חידש על בית שאן.
יש להעיר את הערתו של המהרש''א על פירוש רש''י אצלנו, המפרש על השארת בית שאן מקום להתגדר בו: 
כשיבואו בנינו אחרינו, אם לא ימצאו מה לתקן במה יגדל שמם?
כביכול לפי פירוש רש''י, אסא ויהושפט השאירו בכוונה תחילה את נחש הנחושת כמקום עבודה זרה, על מנת שחזקיה, בדור מאוחר יותר, יוכל אז להמשיך ולעקור עבודה זרה בכל מקום, כולל את נחש הנחושת. 
מהרש''א מתקשה להבין את רש''י כפשוטו, שהרי לפי זה, לא ברור כיצד השאירו אסא ויהושפט מקום עבודה זרה כנחש הנחושת? 
לכן מסביר המהרש''א את כוונת רש''י בדרך אחרת: אמנם אסא ויהושפט לא השאירו בכוונה תחילת את נחש הנחושת מלהרסו, אך ''הקדוש ברוך הוא גלגל את המצב'' לכדי כך, שעדיין תישאר למלך חזקיהו הזכות להרוס עוד עבודה זרה, ובכך יוכל להתגדל ולהשתבח. 
 

מהו המסר?

למדנו בגמרא היום עיקרון של ''מקום הניחו אבותיו להתגדר בו''. עיקרון זה מלמד אותנו ''תכונה הורית'' מעניינת:
הורים אינם מקנאים בהצלחת ילדיהם אלא להיפך, שמחים ומבסוטים מכל הצלחה והתקדמות של מי מילדיהם.
לא רק זאת, אלא אף אם ההורים עושים ופועלים פעולות משלהם, הרי שהם משאירים לילדיהם את המשך עשיית הפעולות הללו, כדי שגם הילדים יתגדלו וישתבחו באותה העשייה של ההורים.
תכונה זו היא שונה מהתכונות הרגילות של בני אדם, אשר בדרך כלל מתקנאים בהצלחת השני. הורים, מתוך אהבה גדולה לילדיהם, לא רק שאינם מתקנאים בהצלחתם של הילדים, אלא כאמור, מקנים חלק מההצלחה האישית שלהם לילדיהם.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]