הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

"אמר רב...משום רב..."; "מקום להתגדר בו"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

חולין ז ע"א

"... אפשר בא אסא ולא ביערו, בא יהושפט ולא ביערו? והלא כל עבודה זרה שבעולם אסא ויהושפט ביערום!
אלא מקום הניחו לו אבותיו להתגדר בו, אף אני מקום הניחו לי אבותי להתגדר בו. מכאן, לתלמיד חכם שאמר דבר הלכה, שאין מזיחין אותו, ואמרי לה: אין מזניחין אותו, ואמרי לה: אין מזחיחין אותו. מאן דאמר מזיחין, כדכתיב: +שמות כ"ח+, +שמות ל"ט+ ולא יזח החשן; ומאן דאמר אין מזניחין, דכתיב: +איכה ג'+ כי לא יזנח לעולם ה'; ומאן דאמר מזחיחין, דתנן: משרבו זחוחי הלב, רבו מחלוקות בישראל."

1.
הגמרא מצטטת פסוק שחזקיהו ביער את נחש הנחושת שעשה משה רבנו. ושואלת הגמרא כיצד יתכן שהמלכים לפניו, אסא ויהושפט, לא ביערו את נחש הנחושת. עונה הגמרא: "מקום הניחו לו אבותיו להתגדר בו".

2.
כלומר, יש עניין שמצווה מסויימת תיועד לאדם בדור מאוחר יותר.

3.
לפי רש"י [ראה ב"מתיבתא", הערה א] אסא ויהושפט הניחו בכוונה את נחש הנחושת ולא ביערוהו כדי שיגדל שמו של זרעם [חזקיהו].

4.
ואחרים פרשו [שם, שם] שלא בכוונה עשו זאת, אלא שלא הרגישו בדבר,
ומן השמים סבבו כך כדי שיגדל שמו של חזקיהו.

5.
הגמרא ממשיכה ואומרת: "מכאן לתלמיד חכם...". הגמרא מתכוונת לומר שמהעובדה שרבי יהודה הנשיא קיבל את עדותו של רבי יהושע בן זרוז ולמד ממנו הלכה אף שההלכה היתה תמוהה, לומדים מכך שלא מזלזלים בעדות כזאת.

5.1
והגמרא מביאה 3 היגדים: "שאין מזיחים אותו"; אין מזיחין אותו"; אין מזחיחין אותו". המשמעות המשותפת היא שבסופו של דבר מקבלים את דבריו.

6.
בסוגייתנו מדובר על קבלת עדות בקשר למנהג. אולם מלשון הגמרא "מכאן לתלמיד חכם שאמר דבר הלכה" משמע שיש כאן עניין רחב יותר, שכל הלכה שאומר תלמיד חכם אין לזלזל באותה הלכה אפילו אם היא תמוהה.

7.
ואולי אפשר לומר, שכל הלכה שאומר תלמיד חכם בשמו של מישהו אחר יש לקבלה כמיהמנה. וזה קשור לעניין הקודם "שהניחו לי אבותי להתגדר בו". ולכן בכל אותם לשונות בש"ס שחכם אומר דבר הלכה משמו של חכם קדום לו [ולא שמע ממנו ישירות] בנוסח של "אמר רב... משום רב..." יש לקבל את הדברים.

8.
ולפי ההסבר הראשון לעיל יתכן שהחכם הקדום יותר - שחכןם מאוחר שמע ממנו דבר הלכה - בכוונה לא אמר את ההלכה בשמו שלו, אלא העביר את ההלכה לדור הבא כדי שהחכם המאוחר "יתגדר בו" ויאמר את ההלכה "משום" החכם הקדום.

8.1
וגם לפי הפירוש השני, לעיל, אמנם זה לא נעשה בכוונה, אלא סובב כך על ידי ההשגחה העליונה.

9.
ההסבר הנ"ל מתיישב עם דברי ה"תורת חיים", מסכת חולין דף ז עמוד א :

ולפי זה הא דקאמר בסמוך מכאן לתלמיד חכם שאמר דבר הלכה שאין מזיחין אותו יש לפרש דלאו אדרבי יהושע בן זרוז קאי כיון דקבל רבי עדותו אלא הכי קאמר מכאן כיון דילפינן מוכתת נחש הנחשת שמניחין לו לאדם מן השמים מקום להתגדר בו לכך תלמיד חכם המחדש דבר הלכה אין מבדילין או משקצין או מזחיחין אותו לומר אלו היה ממש בדבריו למה לא נתחדשה אותה הלכה בדורות הראשונים שהיו תלמידים חכמים יותר גדולים ממנו דאיכא למימר מקום הניחו לו מן השמים להתגדר בו.