הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

סמכותו של רבי

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

חולין ו ע"ב

העיד רבי יהושע בן זרוז בן חמיו של רבי מאיר לפני רבי על ר"מ שאכל עלה של ירק בבית שאן,
והתיר רבי את בית שאן כולה על ידו.
חברו עליו אחיו ובית אביו, אמרו לו: מקום שאבותיך ואבות אבותיך נהגו בו איסור, אתה תנהוג בו היתר?
... אלא מקום הניחו לו אבותיו להתגדר בו, אף אני מקום הניחו לי אבותי להתגדר בו.

1.
רמב"ם הלכות תרומות פרק א הלכה ה:

כל שהחזיקו עולי מצרים ונתקדש קדושה ראשונה כיון שגלו בטלו קדושתן, שקדושה ראשונה לפי שהיתה מפני הכיבוש בלבד קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבוא, כיון שעלו בני הגולה והחזיקו במקצת הארץ קדשוה קדושה שנייה העומדת לעולם לשעתה ולעתיד לבוא, והניחו אותם המקומות שהחזיקו בהם עולי מצרים ולא החזיקו בהם עולי בבל כשהיו ולא פטרום מן התרומה והמעשרות כדי שיסמכו עליהם עניים בשביעית, ורבינו הקדוש התיר בית שאן מאותם המקומות שלא החזיקו בהם עולי בבל והוא נמנה על אשקלון ופטרה מן המעשרות.
/השגת הראב"ד/ ורבינו הקדוש התיר בית שאן וכו'. א"א לא התיר רבי אלא מעשר ירק ופירות האילן שהן מדרבנן אף בא"י.

הערה: הפרשנים דנים בהרחבה בפסק דינו של הרמב"ם, בהיקפו ובתחולתו. נעסוק רק בעניין הכללי של "הלכה כרבי":

הרמב"ם פסק כ"רבי" בסוגייתנו ולא כ"אחיו בית אביו".

1.1
ויש לשאול, מדוע פסק דינו של "רבי" מובא באמצעות "סיפור" ולא כפסק הלכה, כבדרך כלל.

2.
כסף משנה הלכות תרומות פרק א הלכה ה:

[ה] כל שהחזיקו עולי מצרים וכו'. בסוף ערכין דף ל"ב) איפליגו תנאי קדושה ראשונה אי קידשה לשעתה או לעתיד לבא
ובפ"ק דחולין עלה ז' גבי רבי שהעידו לפניו על ר"מ שאכל עלה ירק בבית שאן והתיר רבי את בית שאן כולה על ידו ואמרי' עלה אמר ר"ש בן אליקים משום ר"א בן פדת משום ר"א בן שמוע הרבה כרכים כבשום עולי מצרים ולא כבשום עולי בבל וקסבר קדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבא והניחוה כדי שיסמכו עליהם עניים בשביעית
ואיתא נמי בפ"ק דיבמות ובפ"ק דחגיגה וכיון דכל הני רברבתא אמרו הכי ורבי דבתרא הוא סבר הכי וגם עשה מעשה פסק רבינו כמותו.

הוא מביא מכמה סוגיות בש"ס שסוברות "קדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבא" - כבסיס לדינו של "רבי" בסוגייתנו.

2.1
והוא מדגיש, שהלכה דווקא כסוגייתנו מפני שמדובר ב"רבי" שהוא נחשב "בתראי" לכל התנאים שדנו בדבר וחיו לפניו.

2.2
וקצת קשה, שהרי לפי זה הלכה צריכה להיות כ"רבי" בכל מחלוקת תנאים, והרי נקבע "רק", שהלכה כרבי מחברו!

2.3
ועוד הוא אומר, שהלכה כ"רבי" מפני שהוא "עשה מעשה", כלומר, לא מדובר בפסק הלכה עיוני, אלא בהוראת הלכה למעשה [ובזה יש תשובה להערתנו לעיל בסעיף 1.1], ולכן הרמב"ם פסק כמותו.

2.4
ויש להעיר, שה"כסף משנה" מביא את ההסבר השני של "עשה מעשה" כי אולי מערער על הסברו הראשון ש"רבי" היה "בתראי", כי יתכן שלגבי התנאים לא תקף הכלל של "הלכה כבתראי".

2.5
ונראה שההסבר השני לא מקבל את ההסבר הראשון מטעם האמור לעיל בסעיף 2.2.

2.6
אבל גם ידוע, ש"רבי" ערך/סידר את המשנה והוא קבע הרבה משניות שתהיינה "סתם משנה" על מנת שהלכה תהיה כמותה ["הלכה כסתם משנה"], אלא שדברים אלה לא על ידי "רבי" בלבד נקבעו, אלא על ידי בית דינו של רבי, ואילו בסוגייתנו מודגש שלא מדובר בבית דינו של "רבי" שהרי הגמא אומרת "חברו עליו אחיו ובית אביו".