השמים הם הגבול / רפי זברגר

חולין ב ע"א

הקדמה

היום אנו מתחילים ללמוד מסכת חולין, או כפי שרש''י מכנה את המסכת במספר מקומות בש''ס: ''שחיטת חולין'' (כדי לא לקרוא למסכת בשם חולין). לאחר שלמדנו בשתי המסכתות הראשונות של סדר קדשים דיני זבחים, שהם קרבנות בהמות, חיות ועופות, במסכת זבחים, ודיני מנחות במסכת מנחות, אנו עוברים לדון בנושאים רבים אחרים שאינם קשורים ישירות לקדשים אך משיקים להם. בשני הפרקים הראשונים נלמד דיני שחיטה. 
 

הנושא

1. הכל שוחטין ושחיטתן כשרה.
כולם מותרים לשחוט את בהמת החולין, הגמרא תדון מה המשנה באה לחדש לנו בכלל זה. וכן, תידון הגמרא בהרחבה, בסתירה לכאורה בין שני חלקי המשפט, שהרי ''הכל שוחטין" משמע מותר לכתחילה לשחוט, ו''שחיטתן כשרה'' משמע לשון של דיעבד. 
2. חוץ מחרש שוטה וקטן שמא יקלקלו את שחיטתן.
מיד לאחר הכלל שלמדנו במשפט הקודם, המשנה מסייגת את הדין ופוסקת כי חרש (אינו שומע ואינו מדבר), שוטה (מתנהג בצורה ''חריגה'' מהמקובל, במושגים של היום ניתן לכנותו ''חולה נפש'', אם כי כמובן יש גדרים רבים לכך, ולא נתעכב על כך במסגרת מאמר זה) וקטן (בן הקטן מגיל בר מצוה, ובת הקטנה מגיל בת מצוה), שלושתם אינם שוחטים בהמה, חיה ועוף מחשש שמא לא יבצעו היטב את השחיטה, אשר מורכבת מהלכות רבות, ועקב כך חוששים לטריפת הבהמה, חיה או עוף. 
3. וכולן ששחטו ואחרים רואין אותן שחיטתן כשרה.
אבל מיד מסייגים את ההסתייגות, ואומרים כי בכל אופן, גם החרש או השוטה או הקטן, שאסורים בשחיטה, אם היה מומחה גדול עומד לידם, והוא מעיד כי נעשה באופן תקין – השחיטה שלהם תהיה כשירה (מכיוון ש''עד אחד נאמן באיסורים'', מספיקה עדות של עד אחד להעיד על כך). הגמרא תלמד מן המלה וכולן, כי לא רק שלושת הפסולים הללו שחיטתם כשירה אם יש גדול מומחה לידם ומעיד על טיב שחיטתם, אלא גם פסול נוסף. 
 

מהו המסר?

לאחר שלמדנו בחלק האמצעי של המשנה, כי חש''ו (חרש, שוטה וקטן) פסולים בשחיטה, היה ניתן לחשוב כי באופן מוחלט חש''ו יהיו פסולים לשחוט, ואין שום מצב, ואין אף מקרה בו נוכל להכשיר את שחיטת חש''ו. בכל אופן, מיד ממשיכה המשנה ומלמדת אותנו כי לא כך. יש מקומות, ויש מצבים בהם, גם המקרים שהיינו בטוחים לגמרי כי שחיטתם פסולה, יש מצבים בהם נכשיר את השחיטה. רק אם נעמיד גדול מומחה לידם, שיראה בטיב עשייתן, ויוכל להעיד כל למרות שהשוחט הוא חרש, או שוטה או קטן, בכל אופן למד היטב את ההלכות, יודע ובקי בהלכות שחיטה ואף יודע לבצען הלכה למעשה, הרי שאנו בהחלט נוכל להכשיר את השחיטה ולהתיר את הבהמה השחוטה על ידי ''הפסולים''.
ניתן ללמוד מכאן מספר מסרים חשובים ומעניינים:
1. תמיד כדאי למצוא מוצא ופתח לדברים, שגם לכאורה נראים ''סגורים'' ובלתי פתירים, הרי שעל ידי מאמץ מחשבתי או כל מאמץ אחר, ניתן אולי למצוא פתח המסייג את המחשבה הקודמת, ומקנה אפשרויות שלא חשבנו עליהן קודם לכן.
בקיצור: לא לקחת כמובן מאליו דברים, אלא לנסות לבחון אותם שוב ושוב, אולי יהיו דברים חדשים שלא נראו במבט ראשוני.
2. גם אנשים אשר על פניו נראים ''בעייתיים'' כמו חרש, וכמו שוטה או קטן, אם מחדירים בהם מוטיבציה, ואם משקיעים בהם השקעה לא קטנה, ניתן להפיק מהם דברים טובים מאוד. שוטה למשל, ניתן לומר כי הוא ''לא ראוי'' לבצע פעולות הדורשות מיומנות, ידיעה וחשיבה, ולכן ניתן ''להתייאש ממנו'', ואף לא לנסות ולא להשתדל.
מלמדת אותנו המשנה בהלכה האחרונה, כי לא כך הוא הדבר. כדאי ואף רצוי ''להרביץ'' באותם אנשים תורה ואף ללמדם אומנות זו או אחרת. עם התמדה גדולה, מסירות ונחישות אפשר להגיע רחוק, והשמים הם הגבול.
כל אחד, אבל ממש כל אחד, יכול להתקדם הרבה מאוד, אם אמנם ישקיע, יתמיד וירצה בכל מאודו להתקדם.
מסר זה חשוב לכל אדם ואדם, אך חשוב שבעתיים להורים ומחנכים. הידיעה הזאת שיש פוטנציאל בכל אחד ואחד, ויש ''רק'' לאתר את היכולות ולפתחן, לתת מוטיבציה להתקדמות ועלייה, היא מפתח להצלחה גדולה בחינוך.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]