דיוק וחידוש ברש"י

מנחות צז

עמוד א

רש"י שולחנו של אדם מכפר עליו. דנותן פרוסה לאורחים:
בחגיגה דף כז ע"א כותב רש"י בלשון זה שולחנו מכפר עליו. בהכנסת אורחין:
ובברכות נה ע"א רש"י לא פירש כלום,
ונראה שרש"י כדרכו פירש בכל מקום כפי הנכון למקום זה והכל אחד הוא, בברכות לא פירש כלל כי בתחילת הסוגיא שם הגמרא אומרת - והמאריך על שלחנו דלמא אתי עניא ויהיב ליה דכתיב {יחזקאל מא-כב} המזבח עץ שלש אמות גבוה וכתיב {יחזקאל מא-כב} וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה' פתח במזבח וסיים בשלחן ר' יוחנן ור' אלעזר דאמרי תרוייהו כל זמן שבהמ''ק קיים מזבח מכפר על ישראל ועכשיו שלחנו של אדם מכפר עליו, וע"כ רש"י לא הוצרך לפרש את ענין החסד שעושים על ידי השולחן.
בחגיגה שזו סוגיא דומה ממש לכלל הסוגיא כאן, פירש רש"י הכנסת אורחים ולאו דווקא עני כפי שמשתמע מהגמרא בברכות, וכן לא כותב מה נותן לאורח, ועוד נראה שם בסוגיא שרש"י מסביר גבי דברי ר"י שייר בציפוי השולחן כדי הנחת חתיכות וז"ל רבי יהודה אומר. צריך אף הנחת חתיכות לחם ובשר ואי לא לאו שלחן הוא אלמא ציפויו מבטלו אפילו להקל וכל שכן להחמיר: וכאן רש"י לא פירש מה הם חתיכות, והסיבה אחת היא מסכת חגיגה כולה בעניין העליה לרגל ואכילת בשר החגיגה ושאר קרבנות שמביאים בימי הרגל ומשופעת גם בלחמי תודה (בחג הסוכות) ועוד, וכתוב שם בגמרא בדף ג ע"א דרש רבא מאי דכתיב מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב כמה נאין רגליהן של ישראל בשעה שעולין לרגל בת נדיב בתו של אברהם אבינו שנקרא נדיב שנאמר {תהילים מז-י} נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם אלהי אברהם ולא אלהי יצחק ויעקב אלא אלהי אברהם שהיה תחילה לגרים, וידוע שאברהם אבינו ע"ה קירב את הגרים ע"י הכנסת אורחין ע"כ שם בגמרא שכולה עניני הרגל ובשעת הרגל נקראים בני ישראל בת נדיב ע"ש הנדיב שהוא אברהם אבינו שעיקרו ב"הכנסת ארחין" ע"כ כתב רש"י בכללות "הכנסת אורחים" .
במנחות בפרקינו בעניני הלחם וכן ענין הפרוסה המוזכר הרבה פעמים במסכתינו "נפרס הלחם" כתב רש"י דנותן "פרוסה" , ולכן גם לא פירש בעניו חתיכות בשר ולחם כי נסמך על מה שכתב שם ולא רצה להזכיר כאן בשר, וכן לא כתב לעני (ודלא כגירסת השטמ"ק) אלא לאורחים בכללות כמו בחגיגה, ולהיפך שלא נטעה שרק בנותן לעני זה מכפר כמו שמשמע מהגמרא בברכות כי שם דברו במאריך על שולחנו וממילא יותר מצוי שיתן הפרוסה שנשארה לאחר אכילתו לעני, מאשר שלאורח סתם שמכניסו בתחילת סעודתו, ובפרט הכנסת אורחים של אברהם אבינו שהביא לשונות בחרדל וכו', וכן אפשר החילוק בין "פרוסה" לעני או הכנסת אורחים, הם כשני אופני הצדקה רמוזים בפסוק (ישעיה פרק נ"ח פסוק ז') הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת כִּי תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם , האחד לתת לעני את צרכו והשני לפרוס להתחלק עם העני במה שיש לך, ועיין במלבי"ם שם.
והנה תוספות אמרו שענין הכפרה הוא מפני גדולה לגימה שמקרבת, ובדבריהם וודאי לא משמע כלל את ענין הצדקה, והנראה מדברי רש"י שאכן בהכנסת אורחים יש שני דרגות לעני (שזה גם צדקה) ולכל אדם, ואולי כל אורח רעב נחשב לעני וזה כוונת הגמרא בברכות שנקטה בלשון "עניא", ואפשר שגם כשנותן לעני לאכול, הכפרה הוא לאו דווקא הצדקה אלא האכילה על השולחן דווקא שעושה את הקירוב כמו אברהם אבינו ע"ה, וכמו שהמזבח עושה שלום בין איש לאשתו כדברי רש"י על הפסוק (שמות פרק כ' פסוק כ"א) וְאִם מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה לִּי לֹא תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית כִּי חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ וַתְּחַלְלֶהָ. - הא למדת שאם הנפת עליה ברזל חיללת, שהמזבח נברא להאריך ימיו של אדם והברזל נברא לקצר ימיו של אדם, אין זה בדין שיונף המקצר על המאריך. ועוד, שהמזבח מטיל שלום בין ישראל לאביהם שבשמים, לפיכך לא יבא עליו כורת ומחבל. והרי דברים קל וחומר, ומה אבנים שאינן רואות ולא שומעות ולא מדברות, על ידי שמטילות שלום אמרה תורה 'לא תניף עליהם ברזל', המטיל שלום בין איש לאשתו, בין משפחה למשפחה, בין אדם לחבירו, על אחת כמה וכמה שלא תבואהו פורענות, וא"כ הוא הוא הקירוב באכילה על השולחן הכנסת אורחים קירוב בין אדם לחבירו ומימילא בין ישראל לאביהם שבשמים וע"כ מכפר, ואפשר שזה גם כוונת תוספות בלגימה שמקרבת.