ואם המר ימיר לרבות את האשה
מנחות צג ע"א
"ורבי יהודה האי הָמֵר יָמִיר מאי עביד ליה? מיבעי ליה לרבות את האשה, דתניא: לפי שכל הענין כולו אינו מדבר אלא בלשון זכר, מה סופינו לרבות את האשה? תלמוד לומר: (ויקרא כז, י) הָמֵר יָמִיר. ורבנן? דרשי מ'וְאִם'. ורבי יהודה? 'וְאִם' לא דריש".
לשם מה נחוץ כלל פסוק לרבות את האשה? הרי יכולה אשה להקדיש ולמה שלא תוכל ממילא גם להמיר? ומה בכך "שכל הענין כולו אינו מדבר אלא בלשון זכר", הרי בכמה מקומות אמרו: "תנא דבי רבי ישמעאל: איש או אשה כי יעשו מכל חטאות האדם - השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה", וכל המצוות ודיני ממונות נאמרו בלשון זכר, ולמה לא תהיה גם המרה בכללם?
אלא שאמרו במשנה מסכת סנהדרין דף ב ע"א: "ההקדשות - בשלשה, הערכין המטלטלים - בשלשה, רבי יהודה אומר: אחד מהן כהן. והקרקעות - תשעה וכהן, ואדם כיוצא בהן". כדי לפדות ולהוציא לחולין את הקרקעות והאדם שבהקדשות נחוצה כהונה – שאין עבודתה נוהגת בנשים, ונחוצים עשרה – ככל הדברים שבקדושה שאינם נוהגים בנשים. וגם המרה דומה להוצאה לחולין, אלא שאין מחשבת הממיר מועילה לו אלא הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה קֹדֶשׁ. והקרבן דומה לאדם שהרי הוקדש לכפרה חלף הבעלים, (בראשית כב, יג) וַיִּקַּח אֶת הָאַיִל וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ. לפיכך הוה אמינא שאין אשה בכלל המרה ושמשום כך לשון התורה שבלשון זכר היא בדוקא, קמ"ל קרא לרבות את האשה.
