גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף קל"ו, מדור "עלי הדף"
מסכת מנחות
דף פו ע"ב
גם אחרי שמעון הצדיק היו זמנים מסויימים שנר המערבי דלק כל היום
ידוע מאמרם ז"ל במכילתין (פו ע"ב, וכן בשבת כב ע"ב): "'מחוץ לפרכת העדות באהל מועד' (ויקרא כד, ג), עדות הוא לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל וכו'. מאי עדותה, אמר רבא, זה נר מערבי שנותנין בה שמן כנגד חברותיה וממנה היה מדליק ובה היה מסיים".
הנה, בסדר הדלקת נר מערבי הביאו התוס' (ד"ה ממנה) בשם רש"י (והוא לפנינו ברש"י כת"י): "'ממנה היה מדליק', כלומר, ממנה מתחיל ההדלקה, שאותו מדליק תחילה בערב, 'ובו היה מסיים' - ההטבה בבוקר, שאותו מטיב אחרון, לפי שבכל בוקר מוצא אותו דולק, והשאר מוצא שכבה, ופעמים שהיה דולק כל היום כולו, ומדליק ממנו שאר הנרות, שבבוקר היו כולם כבות חוץ ממנו... ונר מערבי שדולק כל היום, לערב היה מדליק ממנו שאר הנרות. כך פי' בקונטרס", וממשיך התוס': "וזה היה קודם שמת שמעון הצדיק שהיה נר מערבי דולק כל היום כו', דאמר בריש טרף בקלפי (יומא לט.) 'כל ארבעים שנה ששימש שמעון הצדיק היה נר מערבי דולק, מכאן ואילך פעמים דולק פעמים כבה', והיה צריך ליתן בה שמן בשחרית שתהא דולקת עד הערב להדליק בה השאר" (עעו"ש).
ובסדר הטבת והדלקת נר מערבי בערב כתבו שתי שיטות: תחילה הביאו שיטת רש"י: "ובפרק במה מדליקין (שם ד"ה ובה) פירש בקונטרס, דנר מערבי היה מטיב בין הערבים, ואוחז את הישנה בידו או היה מניחה בכלי עד שהיה נותן שמן ופתילה ומדליקה, ומדליק ממנה את השאר". ובשם הריב"א הביאו סדר אחר: "דבעוד שהישנה דולקת בנר מערבי, היה מדליק ממנה את השאר על ידי פתילות ארוכות, ושוב מדשן את זו, ונותן בה שמן ופתילה חדשה ארוכה, ומדליקה מן השאר".
בסוף הדיבור דנו בטעם הדבר שהיו חוזרים מדליקים את נר המערבי שיהא דולק עד הערב, "ואין ממתינין עד הערב שידליקנה ממזבח העולה ואחרי כן ידליק ממנה את השאר, משום דכתיב 'תמיד', דבעינן שתהא המנורה דולקת תמיד, ואם הטענה תלוי בכך, אם כן לפירוש הקונטרס קשיא, דבשעה שאוחז הישנה בידו אין שום נר דולק במנורה. ושמא הא דתקון הכי, היינו טעמא שלא לשנות מכמות שהיה בשעה שהנס קיים בימי שמעון הצדיק".
וכאן אנו באים לדון בקושיא שהקשה כ"ק מרן מהרי"ד מבעלזא זי"ע, כי לאור שיטה זו דרש"י, שאינה אלא תקנתא דרבנן, אם כן בשבת כשמצאוהו שכבה היאך הדליקו את נר המערבי, ואין לומר שביום השבת לא חזרו להדליקו, דהא איתא בירושלמי (פ"א ה"ח): "זה סדר תמיד לעבודת בית אלקינו בין בחול ובין בשבת", משמע שלא היה שום שינוי בעבודת התמיד בין חול לשבת, והיאך דוחה הדלקת נר מערבי את השבת כשאינה אלא תקנתא דרבנן.
וחידש בזה מרן מהרי"ד זי"ע, שגם באלו הזמנים שהיה "פעמים דולק פעמים כבה", כגון אחרי ימי שמעון הצדיק, לא היה כן כי אם בששת ימי המעשה, אבל ביום השבת לעולם לא נכבה נר המערבי, ומעולם לא הצטרכו להדליקו מחדש ביום השבת. ויסד את דברות קדשו על דברי המדרש (ב"ר יא, ב): "'ויברך אלקים את יום השביעי' וגו' (בראשית ב, ג)... רבי אלעזר אומר ברכו בנר, ובי היה המעשה, פעם אחת הדלקתי את הנר בלילי שבת, ובאתי ומצאתי אותו במוצאי שבת דלוק ולא חסר כלום", ואם כן בבית המקדש בוודאי שהיתה הברכה שרויה בנר - ומעולם לא כבה (ראה קובץ 'תורה אור', כסלו תשי"ח, סי' ה).
בשו"ת 'אמרי יושר' להג"ר מאיר אריק זצ"ל (ח"ב סי' ז) נשאל קושיא זו מאת כ"ק האדמו"ר בעל ה'דמשק אליעזר' מוויזניצא זצ"ל, והשיב לו: "ולחומר הקושיא היה נראה, דבשבת היו מדליקין בבוקר על ידי קטן שהגיע לחינוך, דהא הדלקה לאו עבודה, רק דאפילו הכי אין להדליק על ידי קטן כמו שכתב ה'מנחת חינוך' (עשה צח) דאין עושין מצוה דאורייתא על ידי קטן, דלאו בר מצוה הוא, אבל הדלקת נר מערבי בבוקר שהיא רק תקון חכמים זכר לנס שפיר אפשר על ידי קטן שהגיע לחינוך כמו לענין מגילה דקטן מוציא הגדול... כיון דעיקר המצוה מדבריהם... ואף דאסור למיספי לקטן איסור בידים, מכל מקום הכא דדרך חינוך מצוה הוא שרי".
בדברי תורתו של מרן מהרי"ד זי"ע מצינו זמן נוסף שבו דלק נר המערבי במשך כל היום - גם אחרי שמעון הצדיק, והוא, כשנעשה נס הנרות בימי החשמונאים, שכאשר עשה הקב"ה נס בנרות המנורה שלא היה בו להדליק אלא יום אחד והדליקו ממנו שמונה ימים, זכו עוד בני ישראל שדלק נר המערבי כל היום בדרך נס - כמו שהיה בימי שמעון הצדיק, ויסד את דבריו על יסוד הזוהר הק' (ח"א קיג.): "דכד איתעביד ניסא לא איתעביד פלגו דניסא", ולכן נעשה אז נס שלם שדלק נר המערבי כל היום, וכן העמיד את יסודו על דברי ה'פני יהושע' (שבת כא: ד"ה מאי חנוכה): "דעיקר הנס לא נעשה אלא להודיע להם חיבת המקום עליהם... לכך נעשה להם גם כן נס זה בענין הנרות שהוא עדות לישראל שהשכינה שורה בהם, כדדרשי נמי לענין נר מערבי, אלא שלאחר מיתת שמעון הצדיק אפילו נר מערבי לפעמים היה כבה והולך, לכך נעשה להם נס בזה הענין ממש באותן הימים שהיו עת רצון להודיע שחזרו לחיבתן הראשונה". ומאחר שבאותם הימים הראה השי"ת חביבותם של ישראל, ולכך זכו לנס הנרות, בוודאי דלק נר המערבי כל היום, כמו בשנים הקדמוניות, להודיע שחזרו לחיבתם הראשונה.
ובזה יישב את קושיית ה'בית יוסף' (או"ח סי' עתר) מפני מה קבעו לעשות זכר לנס גם ביום הראשון, הלא היה להם להדליק יום אחד, ולפי הנ"ל אתי שפיר, כי השמן שבפך הספיק רק ללילה הראשונה בלבד, ונר המערבי שדלק במשך כל היום - דלק בדרך נס, ונס זה נעשה גם ביום הראשון [ראה 'נצר משרשיו' – כתבי הגה"ח ר' ישי העכט ז"ל מבעלזא, דברי תורתו של כ"ק מרן מהר"א זי"ע ליל ב' דחנוכה שנת תרפ"ז; 'לקוטי אברהם' להגה"ח ר' אברהם מהודר ז"ל (עמ' קמט-קנ) ששמע ד"ת זו מפי הרה"ק ר' שלום מאפטא זצ"ל הי"ד בנו של כ"ק מרן מהרי"ד זי"ע בשם אביו].
