ניתוב הטוב מתוך הרע / רפי זברגר

מנחות פו ע"ב - פז ע''א

הקדמה

בדפים הקודמים עסקנו בחיטים ושעורים למנחות, לשמן עבור המנורה ועבור המנחות, עתה אנו עוברים לעסוק ביין עבור הנסכים. מבנה המשנה דומה למבנה המשניות הקודמות:
1. שני המקומות הטובים ביותר להביא משם יין. 
2. האם אפשר להביא בדיעבד גם ממקומות אחרים. 
3. דין מקומות אחרים המגדלים גפנים ליין באיכות נמוכה.
4. אופן מילוי הכלי ו''בדיקות תקינות'' של היין. 
 

הנושא

1. מאין היו מביאין את היין? קדוחים ועטולין אלפא ליין, שניה להן: בית רימה ובית לבן בהר, וכפר סיגנא בבקעה.
שני מקומות הנקראים קדוחים ועטולין (יש גרסאות אחרות לשמות המקומות) הם ה''אלפא'' – המקום המשובח ביותר. 
רמה שניה: בהרים יש שני מקומות: בית רימה ובית לבן, ובבקעה – בכפר סיגנא. 
2. כל ארצות היו כשרות אלא מיכן היו מביאין.
למרות האמור בסעיף הקודם, ניתן להביא בדיעבד, יין מכל הארצות. אך כאמור למדנו מהם המקומות היותר משובחים, אשר עדיף להביא משם. 
3. ממשיכה המשנה ופוסקת על מקומות פחותים ברמה, חלקם מותרים בדיעבד וחלקם פסולים אף בדיעבד. 
a. אין מביאין לא מבית הזבלים ולא מבית השלחים ולא ממה שנזרע ביניהן - ואם הביא כשר.
גם ביין, כמו בשמן ובסולת, עדיף לא להביא משדה שאינה מזובלת, או מקרקע הדורשת השקיה, וגם לא מגידולים הסמוכים למקומות אלו, אך בדיעבד הם כשרים (כמו בשמן וסולת).
b. אין מביאין הליסטיון, ואם הביא כשר.
בליסטיון היו משאירים את הגפנים יותר זמן בשמש כדי למתק את טעם הענבים. קובעת המשנה כי לכתחילה אין להביא משם ענבים ליין, אך בדיעבד כשר. 
c. אין מביאין ישן דברי רבי, וחכמים מכשירין.
יש מחלוקת לגבי יין ישן משנה קודמת: רבי אוסר להביא (הגמרא מביאה את מקורותיו), וחכמים מתירים. זהו מקרה ביניים בין הדינים הקודמים לדין הבא).
d. אין מביאין לא מתוק ולא מעושן ולא מבושל - ואם הביא פסול.
יין מתוק באופן טבעי (לא ע''י השמש), או יין מענבים שהיו מרים, אך ''מיתקו'' ע''י עישון או בישול - אין להביא. גם בדיעבד פוסל את הנסכים. 
e. ואין מביאין מן הדליות אלא מן הרגליות ומן הכרמים העבודין.
לכתחילה לא יביאו מענבים ''הגדלים בגובה'', אלא רק מענבים הגדלים קרוב לאדמה. וכן, אין להביא יין מענבים שגדלו במקום אשר ''מרככים'' את הקרקע סביבות העץ. פעילות זו נעשית על מנת להגביר את כמות האור והמים המגיעים לעץ. בכל המקרים הללו – בדיעבד כשר. 
4. ולא כונסין אותו בחצבין גדולים אלא בחביות קטנות.
לצורך יין נסכים יש להשתמש בכלים ובחביות לא גדולות, כדי לא לפגום בטעם היין (חביות גדולות פוגמות בטעמו). 
5. ואינו ממלא את החבית עד פיה כדי שיהא ריחו נודף.
יש משמעות לריח הנידף מהיין בתהליך התסיסה. לכן אין למלא את הכלים עד למעלה, כדי שהריח יישמר בחלק העליון של הכלי. 
6. אינו מביא מפיה - מפני הקמחין, ולא משוליה - מפני השמרים, אלא מביא משלישה מאמצעה.
היין הנלקח לנסכים צריך להיות ''ממרכז החבית'', לא מלמעלה, בגלל שיש שם גרגרים לבנים הצפים למעלה ודומים לקמח, גם לא מלמטה, בגלל השמרים השוקעים לתחתית החבית.
7. כיצד הוא בודק? הגזבר יושב והקנה בידו, זרק הגיר הקיש בקנה.
בפועל, מוציאים את היין מתוך החבית, ושמים לב שלא יצא יין עם גרגרים לבנים, ולא עם שמרים. וכך בעצם רוב היין של החבית כשר לנסכים. 
רבי יוסי בר' יהודה אומר: שיש בו קמחין – פסול. שנאמר (במדבר כ''ח, ל''א): תְּמִימִם יִהְיוּ לָכֶם וְנִסְכֵּיהֶם.
רבי יוסי לומד מסמיכות הפסוקים בין נסכים לבין קרבנות, כי גם היין צריך להיות ''תמים''. לכן, אם יש ''קמחים'' (גרגרים לבנים) בחבית, כל החבית נפסלת.
תנא קמא לא פוסל את כל החבית, אלא רק את "החלק הנגוע''.
 

מהו המסר?

הגמרא מסבירה את טעמו של רבי האוסר להביא יין ישן, ובסופו של דיון מביאה הגמרא את הפסוק בספר משלי (כ''ג, ל''א): אַל תֵּרֶא יַיִן כִּי יִתְאַדָּם כִּי יִתֵּן בַּכּוֹס עֵינוֹ, יִתְהַלֵּךְ בְּמֵישָׁרִים.
פסוק זה מלמדנו כי אין לשתות הרבה מיין אדום ומשובח, מחשש לשכרותו של השותה, דבר העלול להביא אותו ''למעשי שטות'', עקב חוסר אבחנה בין טוב לרע. משמע מכך, כי יין אדום הינו יין משובח יותר, עובדה הקיימת בייתר שאת בשנה הראשונה לעשיית היין.
הסבר זה של רבי, מלמד אותנו, להבחין בין יין טוב ליין רע לאור ההשפעה של היין על האדם. יין המשפיע חזק נחשב ליין טוב (אדום חזק), ויין המשפיע פחות, נחשב ליין פחות טוב.
אם כן אנו לומדים שבחו של יין, לאור ''השפעה שלילית'' על האדם. ככל שההשפעה השלילית של היין תהיה יותר חזקה, והאדם יותר ישתכר מן היין, כך ''נתייג'' אותו כיין יותר טוב.
אנו מסיקים מכך, כי לפעמים אנו לומדים על דברים טובים, דווקא מתוך הרע. דווקא במקומות אשר ''הרע'' מתגבר ומתחזק, דווקא שם יש גם פוטנציאל טוב להפיק דברים טובים וישרים.
בקטע החינוכי, עובדה זו מאוד חשובה. ילדים אשר עושים דברים המוגדרים ''לא טובים'', אך פועלים ולא יושבים על מקומם מבלי מעש, דווקא מילדים אלו, ניתן להפיק דברים טובים, ע''י ניווט כוחם ומרצם הרב לאפיקים חיוביים.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]