הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

הלכה סתם משנה [2]

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

מנחות צ ע"א

מתני'. כל מדות שבמקדש היו נגדשות, חוץ משל כהן גדול, שהיה גודשה לתוכה. מדת הלח בירוציהן קדש, ומדת היבש בירוציהן חול; רבי עקיבא אומר: מדת הלח קדש, לפיכך בירוציהן קדש, מדת היבש חול, לפיכך בירוציהן חול; רבי יוסי אומר: לא משום זה, אלא שהלח נעקר, והיבש אינו נעקר.
גמ'. מני? אי רבי מאיר, חד גדוש הוה! אי רבנן, חדא ומחוק הוה! אמר רב חסדא: לעולם רבי מאיר, ומאי כל מדות? כל מדידות.
 

1.
רב חסדא אומר שמשנתנו [הרישא] היא כדעת רבי מאיר בסוגיה הקודמת, שהיו במקדש שתי מידות של עישרון, ורק אחת מהן היתה גדושה. אולם המדידות היו כולן נגדשות.

2.
רמב"ם הלכות כלי המקדש פרק א הלכה טז:

שתי מדות של יבש היו במקדש, עשרון, וחצי עשרון, העשרון למנחות, וחצי העשרון לחלק בו מנחת כ"ג שבכל יום.

הרמב"ם לא פוסק כרבי מאיר [בסוגיה הקודמת] אלא כחכמים שהיו שתי מידות, אחת של עישרון ואחת של חצי עישרון.

3.
שואלים הפרשנים: הרי במשנה בסוגיה הקודמת [מנחות דף פז עמוד א] יש מחלוקת בין חכמים לרבי מאיר, ומשנתנו נחשבת כ"סתם משנה", והיא מתאימה לשיטת רבי מאיר, אם כן צריך לחול כאן הכלל: "מחלוקת ואחר כך סתם" – הלכה כסתם.
כלומר, בסוגיה הקודמת יש מחלוקת בין חכמים ורבי מאיר, ואילו בסוגייתנו – שהיא המאוחרת יותר, מה שנקרא "ואחר כך..." – המשנה היא דעת רבי מאיר והיא מוגדרת כ"סתם משנה", אם כן הלכה צריכה להיות כרבי מאיר ומדוע הרמב"ם לא פסק כרבי מאיר, אלא כחכמים?

ראה הדיון על כך ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד לז.

4.
נאמרו בעניין זה כמה הסברים שמשפיעים על הבנת הכלל הכללי של "הלכה כסתם משנה"! ההסברים, מתוך "מתיבתא", שם. ואוסיף את היערותי כנדרש.

4.1
הסבר 1:
הכלל של "מחלוקת ואחר כך סתם – הלכה כסתם" לא נאמר כאשר רבי מאיר הוא אחד החולקים. מפני שישנו כלל נוסף "סתם משנה – רבי מאיר", אם כן יוצא שמשנתנו היא ממש רבי מאיר שחולק במשנה הקודמת על חכמים, ולכן אין במשנה הסתומה בסוגייתנו משום הכרעה שכך הלכה. וראה הסתייגויות על הסבר זה ב"ילקוט באורים", שם, הערה ט.

4.1.1
הערה בסיסית [לענ"ד]: הרי במשנה יש דעות נוספות, ומדוע המשנה נקראת "סתם משנה"? אלא שיש לומר שהדעות הנוספות במשנה עוסקות בעניין אחר, והרישא שעוסקת במידות הכלים היא "סתומה". מכאן מסקנה: גם חלק ממשנה יכול להיקרא "סתם משנה".

4.2
הסבר 2:
הסיפא של המשנה תלויה גם היא במחלוקת רבי מאיר וחכמים, והיא מתאימה דווקא לחכמים, ולכן אין משנתנו נקראת "סתם משנה", וכמו שבסוגיה הקודמת יש מחלוקת בין חכמים לרבי מאיר, כך אותה מחלוקת קיימת במשנתנו,
ולכן הרמב"ם לא פסק כרבי מאיר שהוא דעת יחיד.

4.3
הסבר 3:
ההסבר המקובל לכלל ש"מחלוקת ואחר כך סתם – הלכה כסתם" הוא שרבי יהודה הנשיא הוא זה שכתב את המשנה ה"מאוחרת" ולא כתב את שם החכם כדי ללמדנו שכך הוא – רבי יהודה הנשיא – מכריע.

4.3.1
כל זה נכון בהלכות "רגילות" אבל סוגייתנו עוסקת במחלוקת העוסקת בעובדה היסטורית אלו כלים ומידות היו בבית המקדש, ולא שייך בזה שרבי יהודה הנשיא "יסתום" משנה.

4.3.2
ולענ"ד יש לשאול על הסבר זה: כמו שהרמב"ם מכריע גם במחלוקת היסטורית זו – בסוגייתנו, מדוע אי אפשר לומר שדבר דומה עשה רבי יהודה הנשיא?

4.4
ואולי אפשר לומר: משנה מוגדרת כ"סתם משנה" רק כשהדברים מפורשים במשנה ולא כאשר המשנה תלויה ומבוססת על שיטה מסויימת!
[ראה על כך גם מה שכתבנו על הדף הקודם - מנחות דף פט - בסעיף האחרון שם, סעיף 7.2]