ואת אמרת תיבטל
מנחות פד ע"א
"רמי ליה רמי בר חמא לרב חסדא, תנן: שומרי ספיחין בשביעית נוטלין שכרן מתרומת הלשכה, ורמינהו: לאכלה - ולא לשריפה! אמר ליה, רחמנא אמר לך: לדורותיכם, ואת אמרת: תיבטל?!".
קשה, מה התשובה לקושיית רמי בר חמא עצמה? הכיצד במקום לתרץ את הקושיה מקשה רב חסדא על הדין, הלא רמי בר חמא הביא ראיה לדין זה!
אלא שהתירוץ הוא שכוונת התורה בדין "לאכלה ולא לשריפה" היא שצריך לאכול פירות שביעית שניתן לאוכלם. ואין הפסוק עוסק בפירות שדינם למזבח, כשם שלהבדיל הוא אינו עוסק בפירות רקובים. ורב חסדא לא ניצרך לומר את התירוץ כי רמי בר חמא ידע שניתן לבאר גם כך, אלא שטען שניתן לדרוש מדין הפסוק "לאכלה ולא לשריפה" גם את הדין שפירות שביעית לא יהיו בכלל הקרבת הקומץ למזבח. על כך ענה רב חסדא שדרשה זו נסתרת מהפסוק "לדורותיכם".
הקשה תוספות ד"ה בעינא כרמל וליכא: "תימה, ולרבי יוסי בר רבי יהודה נייתי מחוצה לארץ?".
וי"ל שגם אפשרות זו נדחית מהפסוק "לדורותיכם", שהרי מצב טבעי הוא שחוצה לארץ יהיה בשלטון גוים, ולא יתכן שהתורה תסמוך בדיניה לדורות על הסכמת הגוים, או שתצריך כיבוש כל ז' שנים עבור קרבן גם כשאין יד ישראל תקיפה.
