הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

הלכה כרבי יוחנן

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

מנחות פח ע"א

מאי איכא בין רבי מאיר לרבי יהודה? אמר ר' יוחנן: בירוצי מדות איכא בינייהו, למאן דאמר ממטה למעלה, קסבר: בירוצי המדות נתקדשו, ורביעית יהיב ליה רחמנא למשה, ואמר ליה: שער דקא עיילי להו בירוצין; למאן דאמר ממעלה למטה, קסבר: בירוצי מדות לא נתקדשו, והין יהיב ליה רחמנא למשה, ואמר ליה: שער בהא דקא נפקי בירוצין. אביי אמר: דכולי עלמא - בירוצי המדות איכא למימר נתקדשו ואיכא למימר לא נתקדשו, והכא במלאים קא מיפלגי, מאן דאמר מלמעלה למטה, קא סבר: מלאים שלא יחסר ושלא יותיר, ומאן דאמר ממטה למעלה, מלאים שלא יחסר, אבל יותיר מלאים קרינא ביה.

1.
בסוגייתנו מחלוקת בין רבי יוחנן ואביי בהסבר המחלוקת בין רבי מאיר ורבי יהודה בברייתא.

2
רמב"ם הלכות כלי המקדש פרק א הלכה יז

ושבע מדות של לח היו שם: הין, וחצי ההין, ושלישית ההין, ורביעית ההין, ולוג, וחצי לוג, ורביעית, ולמה היו חצי ההין ושלישית ההין ורביעית ההין, למדידת הנסכים של זבחים, ולוג למדידת שמן המנחות, וחצי לוג למדידת שמן לכל נר מנרות המנורה, ורביעית לחלק בה השמן לחביתין.

הרמב"ם הנ"ל מונה את המידות שהיו במקדש בשיטת רבי מאיר בברייתא.

3.
רמב"ם הלכות מעשה הקרבנות פרק ב:

בירוצי המדות של סלת חול שאין גב העשרון קודש, ובירוצי היין והשמן קודש לפי שהוא יורד על גב הכלי, וכלי הלח נמשחו מבפנים ומבחוץ, ולמה יתקדשו הבירוצין אע"פ שאין כוונת המודד אלא למה שבכלי בלבד כדי שלא יאמרו מוציאין מכלי שרת לחול.

בהלכה הנ"ל משמע מהרמב"ם שלא פוסק כרבי יוחנן בסוגייתנו שמסביר את דברי רבי מאיר, שבירוצין [= מה שנשפך על דפנות הכלי כאשר הוא מלא וגדוש] לא נתקדשו.

4.
לחם משנה הלכות מעשה הקרבנות פרק ב הלכה ט:

ובירוצי היין והשמן קדש וכו'. וא"ת בפ' שתי מדות איפליגו רבי מאיר ורבי יהודה, דרבי יהודה חשיב מדת הלח מלמטה למעלה ורבי מאיר חשיב מלמעלה למטה. ואמר שם רבי יוחנן דלרבי מאיר דחשיב להו הכי נראה לי דבירוצי מדות לא נתקדשו ורבינו ז"ל בהל' כלי המקדש פרק ראשון נראה דפסק כרבי מאיר דמני להו מלמעלה למטה שכתב שם ושבע מדות של לח היו שם הין וחצי הין כו' א"כ היה לו לפסוק דבירוצי מדות לא נתקדשו ואיך כתב כאן דנתקדשו.
ואם נאמר דרבינו ז"ל פסק כאביי דאמר התם דלא פליגי ר' יהודה ור"מ בהכי אלא במלאים קמפלגי מכל מקום קשה למה פסק כרבי מאיר לגבי רבי יהודה.
ויש לומר משום דסתם מתני' דפרק שתי מדות כרבי מאיר דמני להו מלמעלה למטה ופסק כאביי:

הוא מסביר שאביי חולק בסוגייתנו על רבי יוחנן והוא מסביר את מחלוקת רבי מאיר ורבי יהודה באופן שונה. ולכן הרמב"ם לא חייב היה לפסוק כרבי יוחנן שלרבי מאיר בירוצי מידות לא נתקדשו.

4.1
אולם הוא נשאר בשאלה מדוע הרמב"ם בסוגייתנו פוסק כרבי מאיר ולא כרבי יהודה. כוונתו היא, שהכלל ההלכתי הוא שבמחלוקת מפורשת [בניגוד ל"סתם משנה" שהיא לפי רבי מאיר] בין רבי מאיר ורבי יהודה – הלכה כרבי יהודה ולא כרבי מאיר.
ועל כך הוא עונה שמשנתנו היא "סתם משנה", והיא כדעת רבי מאיר בברייתא, ולכן הלכה כרבי מאיר.

5.
ישנה תשובה עקרונית שטוענת שבנושאים שאינם נוהגים בזמננו אין כללי הפסיקה הרגילים [שבין האמוראים] תופסים [ראה "מגן אברהם", סימן רי"ח, סעיף קטן ג – מובא ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים" עמוד יג, הערה כג]. לפי זה אין כלל שמכריע בין אביי לרבי יוחנן ובין רבי יהודה לרבי מאיר. אולם אז נשאלת השאלה העקרונית: לפי מה מכריע הרמב"ם כפי שמכריע?

6.
ה"משנה למלך" מקשה על ה"לחם משנה": מדוע הרמב"ם פוסק כאביי נגד רבי יוחנן. [לא ברור לי האם הוא מתייחס לאמצע דבריו או גם לפי מסקנת ה"לחם משנה" שבנושא של סוגייתנו אין משתמשים בכללי ההכרעה בש"ס, ואז אולי שאלתו היא כללית, מדוע הרמב"ם פסק כאביי].

7.
האחרונים דנים בדברי ה"משנה למלך" בהתאם לכללי הפסיקה, והם מסבירים בכוונתו, ששאלתו היא שאמנם אביי הוא "בתראי" [=חי מאוחר יותר] לעומת רבי יוחנן [והלכה כ"בתראי" = כמאוחר יותר], אולם ההלכה צריכה להיות כרבי יוחנן מפני שהוא נחשב כתנא. אמנם לא נאמר עליו שהוא תנא, אבל כיון שהכלל הוא שהלכה כרבי יוחנן נגד רב, ו"רב" נחשב כתנא ["רב" – תנא הוא – ופליג] לכן, יוצא אפוא, שרבי יוחנן נחשב "כאילו" תנא, לפחות לעניין זה שאמורא לא יחלוק עליו [ראה ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", שם, הערה כד]!