דיון מכובד / רפי זברגר

מנחות עח ע''ב - עט ע"א

הקדמה

אנו ממשיכים לדון בנושא קרבן תודה. המשנה האחרונה, מבין שלוש משניות בדף ע''ח עסקה ביחס בין קרבן תודה פסול, ללחמים הבאים ביחד עם קרבן התודה. 
שחטה חוץ לזמנה וחוץ למקומה - קדש הלחם. שחטה ונמצאת טריפה - לא קדש הלחם. שחטה ונמצאת בעלת מום ר' אליעזר אומר: קידש, וחכמים אומרים: לא קידש.
אם שחט את קרבן תודה ''במחשבת פיגול'', כאשר חשב לעשות אחת מפעולות הקרבן מחוץ לזמן המותר, או מחוץ למקום המותר, בכל אופן פוסקת המשנה, לחמי התודה מתקדשים בשחיטה זו, אך נפסלים גם כן בפסול פיגול. במקרה זה הפסול אירע בזמן השחיטה ולא לפני כן, לכן חלה קדושה גם על חלות התודה.
אבל אם שחט את בהמת קרבן התודה ונמצאת שהייתה טריפה, וזהו פסול אשר אירע לבהמה קודם השחיטה, לכן, שחיטה זו אינה גורמת לקדושת הלחם, ואינו נאסר באכילה. 
מקרה שלישי, כאשר שחט ונמצאת הבהמה "בעלת מום" (''מום קל'', לפי הסבר הגמרא), יש מחלוקת תנאים בין רבי אליעזר הסובר כי הלחם נתקדש, וחכמים סוברים כי הלחם לא קידש. הגמרא מסבירה את שורש מחלוקתם. 
 

הנושא

הגמרא מביאה ברייתא ובה יש מספר הסברים למחלוקת תנאים של רבי אליעזר ורבי יהושע (הברייתא מייחסת את דעת חכמים במשנה לרבי יהושע). אנו נתמקד בהסברו של רבי יהודה השונה מתיאור המחלוקת אשר למדנו במשנה:
אמר רבי יהודה: לא נחלקו רבי אליעזר ור' יהושע על ששחטה ונמצאת טריפה שלא קדש, ועל חוץ לזמנו שקדש ועל בעל מום שלא קדש, ועל מה נחלקו על חוץ למקומו: שר' אליעזר אומר - קדש ורבי יהושע אומר - לא קדש.
רבי יהודה סובר כי רבי אליעזר ורבי יהושע לא חולקים וסוברים כי הלחם לא נתקדש במקרה ובהמת קרבן התמיד נמצאה טריפה או שחשבו בזמן השחיטה מחשבת חוץ לזמנו (כמו המשנה שלנו), או שהבהמה נמצאה בעלת מום (בניגוד למשנה שלנו הסוברת כי במקרה שנמצאת ''בעלת מום'' יש מחלוקת תנאים). ממשיך רבי יהודה ואומר בניגוד למשנתנו, כי מחלוקתם היא במקרה שחשבו מחשבת "חוץ למקומו" בזמן השחיטה: רבי אליעזר סובר כי גם במקרה זה לחם התודה קדוש, ורבי יהושע סובר כי הלחמים לא התקדשו (במשנתנו, כולם סוברים כי הלחם התקדש במקרה זה).
הברייתא ממשיכה ומתארת את הסבר כל תנא לשיטתו:
אמר רבי אליעזר: הואיל וחוץ לזמנו פסול, וחוץ למקומו פסול, מה חוץ לזמנו קדש אף חוץ למקומו קדש.
אמר רבי יהושע: הואיל וחוץ למקומו פסול, ובעל מום פסול, מה בעל מום לא קדש אף חוץ למקומו לא קדש.
רבי אליעזר משווה את פסול ''חוץ למקומו'' לפסול "חוץ לזמנו''. בחוץ לזמנו כולם מסכימים כי הלחם התקדש, לכן סובר רבי יהושע, כי גם בחוץ למקומו הלחם התקדש.
לעומתו, משווה רבי יהושע את פסול של ''חוץ למקומו'' לפסול של ''בעל מום''. בבעל מום כולם מסכימים לשיטת רבי יהודה כי הלחם לא התקדש, לכן סובר רבי יהושע כי גם חוץ למקומו, הלחם לא התקדש.
עד כאן ''מחלוקת לגיטימית'', כאשר כל תנא מדמה את ''חוץ למקומו'' לדין אחר, וממילא מגיע למסקנה שונה. נמשיך ונתאר את דוח שיח המעניין והפורה בין שני התנאים:
אמר לו רבי אליעזר: אני דמיתיהו לחוץ לזמנו ואתה דמיתו לבעל מום, נראה למי דומה? אם דומה לחוץ לזמנו - נדוננו מחוץ לזמנו, אם דומה לבעל מום - נדוננו מבעל מום.
רבי אליעזר מבין את שורש מחלוקתם, ומנסה לראות מי צודק מבין השנים, האם חברו רבי יהושע או שמא הוא הצודק. ומציע לרבי יהושע לבחון דמיון בין פסול של ''חוץ למקומו'' לכל אחד מהדינים אשר כל אחד משווה אליו, ומכריז מראש ואומר: אם נגיע למסקנה כי פסול של ''חוץ למקומו'' יהיה דומה ל''חוץ לזמנו'' כמו שאני אומר, הרי נחליט מראש כי שנינו נסכים לדעתי, והלחם יתקדש. אך אם נגיע למסקנה כי ''חוץ למקומו'' דומה ל"בעל מום", הרי ששנינו נסכים, לדון כמו שאתה אומר, רבי יהושע, ונשווה את ''חוץ למקומו'' ל"בעל מום", והלחם לא יתקדש. כנראה שרבי יהושע הסכים ל''תנאי החוזה'' שהציע רבי אליעזר והמשיכו לדון, למי דומה יותר ''חוץ למקומו'':
התחיל רבי אליעזר לדון: דנין פסול מחשבה מפסול מחשבה ואין דנין פסול מחשבה מפסול הגוף.
רבי אליעזר מצא השוואה אחת בין פסול ''חוץ לזמנו'' לפסול ''חוץ למקומו'', בכך ששניהם פסולים הנובעים מכוח מחשבה של הכוהנים (או השוחט), לעומת פסול של ''בעל מום'' אשר מקורו בפסול הגוף, שאינו קשור למחשבה.
התחיל רבי יהושע לדון: דנין פסול שאין בו כרת מפסול שאין בו כרת, ואל יוכיח חוץ לזמנו שפסול שיש בו כרת, ועוד נדוננו משלא לשמו שפסול מחשבה ואין בו כרת.
רבי יהושע מצא שתי השוואות:
1. פסול ''חוץ למקומו'' דומה לפסול ''בעל מום'', שבשניהם אין עונש כרת על איסור זה. לעומת פסול של ''חוץ לזמנו'', הידוע כי האוכל מקרבן זה חייב כרת.
2. פסול ''חוץ למקומו'' דומה לפסול של שחיטת קרבן התמיד ''שלא לשמה'', גם במקרה זה כולם מסכימים כי הלחם לא התקדש (כפי שלמדנו בסוף המשנה, קטע שלא צוטט בהקדמה), ושני המקרים (''חוץ למקומו'' ו''שלא לשמה'') הינם פסול במחשבה.
לאור הסברו של רבי יהושע וההשוואה לשני דינים, מסיימת הברייתא בתיאור נפלא:
ושתק רבי אליעזר.
רבי אליעזר חזר בו מדעתו, והסכים לדעתו של רבי יהושע הפוסק כי ''חוץ למקומו'' אינו מקדש את הלחם.
 

מהו המסר?

תיאור נפלא של ''דיון תרבותי''. דיון אשר מראש מכריזים על הכללים, מראש מסכימים, כי אם אחד ''ישכנע'' את השני, הרי השני יחזור בו ויסכים לראשון, ואמנם כך קרה למעשה. הלוואי ונלמד מדרכם של תנאים אלו ''תרבות דיון''.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]