יצירותיו של האדם / רפי זברגר

מנחות עג ע''א

הקדמה

בדף הקודם התחלנו ללמוד פרק שביעי ''אלו מנחות נקמצות''. למדנו שם על מחלוקת חכמים ורבי שמעון, האם כל מנחה הנקמצת, שייריה נאכלים לכהנים (חכמים), או שמא יש מנחות אשר גם נקמצות, וגם שייריה אינם נאכלים ע''י הכוהנים, אלא מוקטרים על המזבח (רבי שמעון). המנחה שעליה דיבר רבי שמעון היא מנחת חוטא של כוהנים, אשר נקמצת, ושייריה גם כן מועלים על המזבח. 
הגמרא שאלה לדעת רבי שמעון, מניין אנו לומדים כי במנחות ''רגילות'' בהן יש קמיצה, השיירים נאכלים לכוהנים?
עונה הגמרא, כי המקור לכך מן הפסוק בספר ויקרא (ז', י'): וְכָל מִנְחָה בְלוּלָה בַשֶּׁמֶן וַחֲרֵבָה, לְכָל בְּנֵי אַהֲרֹן תִּהְיֶה, אִישׁ כְּאָחִיו.
 

הנושא

שואלת הגמרא: האי להכי הוא דאתא, הא מיבעי ליה לכדתניא...
האם הפסוק שהבאנו מלמד כי לדעת רבי שמעון השיריים נאכלים לכוהנים, והרי אנו צריכים פסוק זה ללימוד אחר אשר למדנו בברייתא הבאה. לפני שנפרט את הלימוד הארוך בברייתא נקדים ונצטט שני פסוקים סמוכים (שם, פסוקים ט'-י'): 
וְכָל מִנְחָה אֲשֶׁר תֵּאָפֶה בַּתַּנּוּר וְכָל נַעֲשָׂה בַמַּרְחֶשֶׁת וְעַל מַחֲבַת, לַכֹּהֵן הַמַּקְרִיב אֹתָהּ לוֹ תִהְיֶה ; וְכָל מִנְחָה בְלוּלָה בַשֶּׁמֶן וַחֲרֵבָה, לְכָל בְּנֵי אַהֲרֹן תִּהְיֶה, אִישׁ כְּאָחִיו.
הברייתא מפרטת ששה לימודים מפסוקים אלו. נתאר את פירוט הדינים הנלמדים מפסוקים אלו, והמילים המלמדות כל דין ודין.
1. דין : אין חולקים מנחות כנגד זבחים. 
הסבר: אסור לכוהנים להחליף ביניהם בין מנחה של כהן א' לבשר הקרבן של כהן ב'. 
מקור : וְכָל מִנְחָה אֲשֶׁר תֵּאָפֶה... לְכָל בְּנֵי אַהֲרֹן תִּהְיֶה.
2. דין : יכול לא חלקו מנחות כנגד זבחים שלא קמו תחתיהן בדלות, אבל יחלקו מנחות כנגד עופות שהרי קמו תחתיהן בדלות?
הסבר: אולי אסור להחליף בין מנחות וזבחים, כיוון שהם לא ''ברמה'' אחת אחרי השניה בקרבן עולה ויורד. אבל מנחות המובאות בדלי דלות (עני מאוד) המחליפות את העופות המובאות על ידי עניים, כן יהיה מותר להחליף? 
מקור : וְכָל נַעֲשָׂה בַמַּרְחֶשֶׁת... לְכָל בְּנֵי אַהֲרֹן תִּהְיֶה. (פסוק מלמד כי אסור להחליף גם מנחות בעופות).
3. דין : יכול לא יחלקו מנחות כנגד עופות, שהללו מיני דמים והללו מיני קמחים יחלקו, עופות כנגד זבחים שהללו והללו מיני דמים?
הסבר: אולי אסור להחליף מנחות עם עופות, בגלל שמנחות באות ''מקמח'' ועופות הינן חיות, אבל יהיה מותר להחליף עופות בקרבן בהמה, כיוון ששניהם ''עוסקים בדם''.
מקור : וְעַל מַחֲבַת... לְכָל בְּנֵי אַהֲרֹן תִּהְיֶה. (פסוק זה מלמד כי אסור להחליף עופות בקרבן בהמה).
4. דין : יכול לא יחלקו עופות כנגד זבחים, שהללו עשייתן ביד והללו עשייתן בכלי, אבל יחלקו מנחות כנגד מנחות, שאלו ואלו עשייתן ביד?
הסבר: אולי עופות לא מתחלפים בבהמות, שעופות נמלקות ביד, ובהמות נשחטות בסכין. אבל אולי יהיה מותר להחליף מנחה אחת במנחה אחרת, שכן שתיהן נקמצות ביד?
מקור : וְכָל מִנְחָה בְלוּלָה בַשֶּׁמֶן... לְכָל בְּנֵי אַהֲרֹן תִּהְיֶה. (פסוק זה מלמד כי אסור להחליף מנחות ביניהם).
5. דין : יכול לא יחלקו מחבת כנגד מרחשת ומרחשת כנגד מחבת, שזו מעשיה קשין וזו מעשיה רכין, אבל יחלקו מחבת כנגד מחבת ומרחשת כנגד מרחשת? 
הסבר: אולי אסור להחליף בין מנחת מחבת (כלי שטוח, ולכן המאפה קשה) לבין מנחת מרחשת (כלי עמוק, ולכן המאפה רך יותר) אבל יהיה מותר להחליף מנחת מחבת אחת במנחת מחבת שניה, כנ''ל בין שתי מנחות מרחשת?
מקור : וַחֲרֵבָה, לְכָל בְּנֵי אַהֲרֹן תִּהְיֶה. (פסוק זה מלמד כי אסור להחליף גם בין מחבת למחבת, ומרחשת למרחשת) 
6. דין : יכול לא יחלקו בקדשי קדשים אבל יחלקו בקדשים קלים?
הסבר: אולי החלפה אסורה בין קרבנות קדשי קדשים, אבל אולי מותר לחלוק עם בשר קרבנות שלמים?
מקור : אִישׁ כְּאָחִיו... וְזֹאת תּוֹרַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים אֲשֶׁר יַקְרִיב לַה. יב אִם עַל תּוֹדָה יַקְרִיבֶנּוּ (שני פסוקים בהמשך המלמדים כי גם אסור להחליף עם שלמים, אשר הינם קדשים קלים). 
 

מהו המסר?

למדנו היום ששה מקורות מפסוקים המלמדים כי ''אין לבצע החלפות''. לא בין דברים ''רחוקים'', אף לא בין דברים ''קרובים'', אפילו לא בין שני דברים דומים (מחבת במחבת, מרחשת במרחשת). למדנו גם כי אין להחליף גם בין דברים ''שווים'' פחות, כמו שלמים בשלמים.
נלמד מכך עיקרון מעניין לחיים: לכל דבר יש את ''הייחוס'' שלו. לכל סוג קרבן יש ייחודיות. אפילו אם שני הקרבנות מאותו סוג, עדיין, לכל קרבן ספציפי יש ייחודיות משלו, ואין להחליפו עם קרבן אחר. כל כהן ''יצר קשר'' עם קרבן שלו, עם הקרבן שביצע בו את ארבע פעולות המקדישות אותו ומעלות אותו למזבח, ולכן אין לתיתו לכהן אחר, אשר ''יצר קשר'' עם הקרבן שהוא הקריב.
למדנו היום כי אדם ''מתחבר'' למעשיו, לפועליו, לדברים שהשקיע בהם מחשבה, אנרגיה זמן וכוח. אין להפקיע מן האדם את הרכיבים או היצורים עליהם ''יצר קשר'', פיזי, ואולי גם רוחני.
לאור זאת נוכל לומר כי יש ''לתת כבוד" ליצירותיו של כל אדם, ללא תלות בגיל. אף אם ילד ''יצר'' משהו משלו, הרי שיש להעריך זאת, ולתת את הכבוד המתאים, גם אם ''לא נראה לנו'', ואין אנו מתחברים לפועליו ומעשיו.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]