הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
רב ותלמיד; רבי עקיבא ותלמידיו
[ביאור מונחי הקישור בגמרא]
מנחות עב ע"א-ע"ב
נקצר ביום - כשר. והתנן: כל הלילה כשר לקצירת העומר, ולהקטיר חלבים ואברים, זה הכלל: דבר שמצותו כל היום - כשר כל היום, דבר שמצותו בלילה - כשר כל הלילה; קתני לילה דומיא דיום, מה דיום בלילה לא, אף דלילה ביום נמי לא!
מבנה הסוגיה:
1.
הגמרא מציגה סתירה. במשנתנו משמע שדבר שמצותו בלילה, כשר – בדיעבד – אף ביום, ובמשנה במסכת מגילה משמע שדבר שמצוותו בלילה לא כשר כלל ביום.
2.
אמר רבה, לא קשיא: הא רבי, והא ר' אלעזר בר' שמעון; דתניא: היה עומד ומקריב מנחת העומר ונטמאת, אם יש אחרת - אומר לו הבא אחרת תחתיה, ואם לאו - אומר לו הוי פקח ושתוק, דברי רבי; ר' אלעזר בר' שמעון אומר: בין כך ובין כך - אומר לו הוי פקח ושתוק, שכל העומר שנקצר שלא כמצותו - פסול!
רבה טוען: יש ברייתא שרבי ורבי אלעזר ברבי שמעון חולקים בעיקרון זה.
משנתנו היא לפי שיטת רבי, והמשנה במגילה – לפי שיטת רבי אלעזר ברבי שמעון.
3.
הערה: יוצא ש"רבי" [עורך המשנה] הביא במשנה אחת את דעתו האישית [שמובאת בברייתא בסוגייתנו], ובמשנה אחרת "רבי" הביא את דעת החולק עליו!
3.1
ויש לשאול, כיוון שמדובר בשתי משניות שכל אחת מהן היא "סתם משנה", והכלל הוא שהלכה כסתם משנה, יוצא ש"רבי" פסק שתי פסיקות סותרות!
3.2
אלא אם נאמר, שמשנה אחת מבטאת ממש את דברי "רבי" [כאילו היה כתוב בה "רבי יהודה הנשיא אומר..."], והמשנה השניה [שגם היא "סתם משנה"] היא דעת בית דינו של "רבי".
4.
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: ר' אלעזר בר' שמעון בשיטת רבי עקיבא רבו של אביו אמרה; דתנן, כלל אמר ר' עקיבא: כל מלאכה שאפשר לו לעשותה מערב שבת - אינה דוחה את השבת, וסבר לה כרבי ישמעאל, דאמר: קצירת העומר מצוה; דתנן, רבי ישמעאל אומר: מה חריש רשות אף קציר רשות, יצא קציר העומר שהיא מצוה; ואי סלקא דעתך נקצר שלא כמצותו כשר, אמאי דחי שבת? נקצריה מערב שבת! אלא מדדחי שבת, שמע מינה: נקצר שלא כמצותו - פסול.
רבי יוחנן טוען שרבי אלעזר ברבי שמעון סובר כשיטת רבי עקיבא וכשיטת רבי ישמעאל - שהם עצמם חולקים זה על זה. [וראה ב"מתיבתא", הערה כט, מדוע בדבר אחד פסק כרבי עקיבא ובדבר אחר פסק כרבי ישמעאל]
4.1
והגמרא מדגישה שרבי עקיבא היה רבו של רבי שמעון שהיה אביו של רבי אלעזר ברבי שמעון.
5.
ורבי לאו תלמידיה דר"ש הוא? והתניא, אמר רבי: כשהיינו למדין תורה אצל רבי שמעון בתקוע, היינו מעלין לו שמן ואלונטית מחצר לגג ומגג לקרפיף ומקרפיף לקרפיף אחר, עד שאנו מגיעין למעיין שאנו רוחצין בו!
הגמרא מקשה: איך רבי יהודה הנשיא חולק על רבי אלעזר ברבי שמעון, הרי הוא היה תלמידו של רבי שמעון [שהיה תלמיד רבי עקיבא ואביו של רבי אלעזר ברבי שמעון], ובודאי שמע מרבי שמעון ששמע מרבי עקיבא?
6.
וראה ב"שוטנשטיין", הערה 32, שתנא לא חולק על רבו אם אין לו סיבה "טובה" לכך. ולדעתי יש לומר, שאמנם מצינו הרבה פעמים, שתנא חולק על רבו, ואפילו בסוגייתנו רבי אלעזר ברבי שמעון חולק על רבי עקיבא [שהיה רבו של אביו] וסובר כרבי ישמעאל.
7.
עונה הגמרא:
סבר לה כאידך דרבי שמעון; דתניא, אמר ר' שמעון: בא וראה כמה חביבה מצוה בשעתה, שהרי הקטר חלבים ואברים כשרים כל הלילה, ולא היה ממתין להן עד שתחשך.
הגמרא מיישבת שרבי יהודה הנשיא סובר כדין אחר של רבי שמעון עצמו.
8.
תלמוד בבלי מסכת מנחות דף עב עמוד ב
ורבי אלעזר בר' שמעון לא שמיע ליה? אלא שאני התם, שהרי דחתה שחיטה את השבת.
ולרבי ה"נ דחתה שחיטה את השבת!
ורבי אלעזר ברבי שמעון לא מדמה בין הדין השני של רבי שמעון לדין בענייננו.
9.
ניתן ללמוד מהסוגיה:
9.1. תנא הולך בשיטת אביו.
9.2. תנא הולך בשיטת רבו.
9.2.1
יש להניח שכלל זה תקף גם ביחס לאמוראים ומתאים לביטוי "אמר רב... אמר רב...". ביטוי זה לא נמצא אצל התנאים.
9.3.
תנא הולך בשיטת רבו של רבו [ורבו של אביו - "סבא"].
9.3.1
לפי זה צריך להיות שכל תלמידי [ובניהם של] תלמידיו של רבי עקיבא [תלמידי רבי עקיבא: רבי שמעון; רבי מאיר; רבי יהודה; רבי יוסי ועוד] ילכו בשיטותיו של רבי עקיבא !!!
10.
לגבי פסיקת ההלכה בסוגייתנו – האם קצירת העומר ביום כשרה - האם כרבי או כרבי אלעזר ברבי שמעון, הרי תוס' פוסק כרבי אלעזר ברבי שמעון
והרמב"ם פוסק כרבי יהודה הנשיא [ראה "מתיבתא", הערה כה, וב"ילקוט ביאורים", עמוד קא.]
רמב"ם הלכות תמידין ומוספין פרק ז הלכה ז
וכל הלילה כשר לקצירת העומר, ואם קצרוהו ביום כשר.
11.
מכל מהלך הסוגיה יוצא, שלדעת רבי הסובר שאם העומר נקצר ביום – כשר, הרי, שאין קצירת העומר דוחה את השבת, וכל המשניות שלמדנו שקצירת העומר כן דוחה את השבת אינם כרבי, ובמשנתנו שמשמע שדוחה את השבת מתייחס להקרבה ולא לקצירה.
12.
לאור זה מתעוררת סתירה בדברי הרמב"ם, שמצד אחד פסק שקצירת העומר דוחה את השבת, ומצד שני פסק שאם קצר ביום – כשרה. על יישוב הרמב"ם בפרשנות האחרונים ראה בהרחבה, "מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד קד.
