סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 1102
"אמר רבי יצחק מה נשתנתה מנחה שנא' בה נפש מכל קורבנות"
מנחות קד ע"ב
בפר' ויקרא כאשר התורה מתארת את כל הקורבנות היא פותחת באומרה "אדם כי יקריב מכם קרבן לה' " ואילו לגבי מנחה נא' ונפש כי תקריב מנחה, מדוע הגדירה התורה את הקרבת המנחה במילה נפש, אמר הקב"ה, ממשיך רבי יצחק, מי דרכו להביא מנחה, עני, וכדברי רש"י עני דרכו להביא מנחה שאין לו בהמות, אומר הקב"ה מעלה אני עליו כאילו הקריב נפשו לפני, ובזה שונה המנחה משאר הקורבנות, ששאר הקורבנות שהם מן הבהמה המקריב אותם אי אפשר לקרוא לו נפש כי תקריב, מחמת שאדם שמסוגל לתת קורבן של בהמה הוא בדרך כלל אדם אמיד, ואדם אמיד כאשר הוא מביא קורבן מן הבהמה הוא לא מתאמץ כל כך, משא"כ אדם עני שמפריש מפתו, מלחמו הדל למען הקרבת מנחה לקב"ה יש בזה מסירות נפש, ולכן נא' נפש כי תקריב".
הגאון בעל הפנים יפות בפרושו לתורה בפר' ויקרא תמה על דברי רבי יצחק אלו. ישנו קורבן שניתן להקריבו מן העוף והוא קורבן עולה כמו שנא' בתורה "ואם מן העוף עולה קורבנו לה' והקריב מן התורים או מן בני היונה". עולה זו באה בנדבה, הבה נתבונן טוען הפנים יפות, מה יקר יותר מנחה או עולת עוף, מנחה באה עשרון סולת עם לוג שמן ועם לבונה, משא"כ עוף שניתן להביא אותו מן בני היונה, וביותר שעולת העוף באה בשותפות, ואילו מנחה לא באה בשותפות, נמצא שניתן להשתתף בפרוטה עם אדם נוסף בהבאת תור או בן יונה דהיינו צפור, אפרוח, וכל כיו"ב. דברים אלו לכאורה שווים פחות מאשר השווי של עשרון סולת, לוג שמן ולבונה, מדוע א"כ סבור רבי יצחק שדרכו של עני להביא מנחה, אדם שאין בהישג ידו ממון של בהמה יתכן שגם לא יהיה לו אפשרות להשיג ממון של מנחה, אבל תהיה לו אפשרות לממן עולה בנדבה, היה אם כך על התורה לכתוב את תיבת נפש דווקא במה שנא' "ואם מן העוף קורבנו" ולא לגבי מנחה, ואע"פ שבמס' כריתות דף י': מתבאר שקורבן העוף יקר יותר מקורבן המנחה שזה נקרא קורבן בדלות וזה נקרא בדלי דלות. שם מדובר לגבי מנחת חוטא, והחוטא אינו מביא עם המנחה לא שמן ולא לבונה, כזו מנחה שאין בה לא שמן ולא לבונה אלא אך ורק עשרון סולת, יתכן שקורבן כזה פחות בשוויו מעולת העוף, אבל כאשר מדובר במנחת נדבה שהמתנדב חייב להביא גם לוג שמן ולבונה מדוע נחשבת המנחה לזולה מעולת העוף.
הגאון בעל הפנים יפות מיישב את קושייתו כך: במס' כתובות י"א: נא' שהמזבח יש לו גם שם של מזין, בזכות הקרבת הקורבן מתרבים בהמותו של המקריב, בזכות הקרבת המנחה מתרבה מנחתו ולחמו של המקריב, מעתה מהלך רבי יצחק כך הוא, כל אדם המנדב קורבן מביא בדרך כלל קורבן כזה שממנו הוא מתכוון להפיק את התועלת של הברכה, אדם שיש לו מקנה והוא מעונין שתחול הברכה במקנהו הוא מביא בקר או צאן כקורבן, וע"י הקרבת הבקר והצאן מתרבים בהמותיו. העני שאין לו אלא אך ורק פת לחם, מביא מנחה כדי שתתברך פת הלחם שלו.
וזו כוונת רבי יצחק באומרו מי דרכו להתנדב מנחה עני, משום שהבאת הקורבן באה בכדי שיתברך מזונו של המקריב. העני שכל מזונותיו מתבססים אלא אך ורק על פת חרבה הוא זה שמקריב בדרך כלל מנחה בכדי שיתברכו מזונותיו, ועל כך נא' מי דרכו להביא מנחה עני.
(האדמו"ר מטאלנא)
