סקר
איך אתה מתחיל את הסבב החדש?
בהתרגשות
כחלק משגרת היום
בתקוה שאתמיד
איך אפשר להפסיק?


 

הרחבת אופקים / רפי זברגר

מנחות נו ע''א

 

הקדמה

למדנו במשנה בדף הקודם על חיובי לאוין בנושא חימוץ בכל אחד משלבי הכנת העיסה: 
וחייב על לישתה ועל עריכתה ועל אפייתה.
המשנה עצמה מפרטת שלושה שלבים והגמרא מוסיפה עוד שלב נוסף, כפי שהזכרנו במאמר של הדף הקודם: 
1. לישה – בזמן גיבול המים והקמח, יש לשמור ולללוש כל הזמן שלא תחמיץ העיסה.
2. עריכה – גם לאחר סיום לישת המנחה, כאשר ''עורכים'' את העיסה ומכינים אותה לקראת הקמיצה, יש לשמור מכל משמר שלא תחמיץ העיסה.
3. אפיה – השלב הסופי של אפית המנחה דורש גם שמירה. יש לדאוג שהאפיה תהיה שלימה ומליאה ולא יהיו חלקים בעיסה שלא ייאפו ואז עלולים להחמיץ. 
4. תוספת של הגמרא: "קיטוף" – זוהי פעולת ההחלקה של העיסה. גם בשלב זה יש לדאוג ולשמור מפני חימוץ. 
 

הנושא

אומר רב פפא בגמרא על נושא זה: 
אפאה - לוקה שתים, אחת על עריכתה ואחת על אפייתה.
רב פפא פוסק שגם על שלב האפייה בלבד חייבים שני לאוין, אחד על האפייה עצמה ואחד על העריכה, כפי שהסברנו בהקדמה. אמנם יש מחלוקת בראשונים, האם חייבים על כל לאו בפני עצמו רק כאשר יש התראה על כל אחד מן הפעולות (תוספות), או שמא חייבים על כל פעולה לאו נפרד גם אם לא הייתה התראה בין הפעולות (רש''י). אך לפי כולם יש חלוקה בין הפעולות השונות. שואלת הגמרא על דברי רב פפא: 
והא אמרת: מה אפייה מיוחדת שהיא מעשה יחידי וחייבין עליה בפני עצמה?
למדנו בברייתא על המשנה לעיל, כי לומדים מדין אפיה גם על שאר הפעולות. וכמו שאפייה נחשבת לפעולה יחידה שחייבים עליה לאו בפני עצמו, כך גם על שאר הפעולות חייבים לאו בפני עצמו. מכאן משמע שחייבים על פעולת האפייה רק לאו אחד, ולא כפי שאומר רב פפא שחייבים על מעשה האפייה שני לאוין. עונה הגמרא:
לא קשיא: הא דעריך הוא ואפה, הוא הא דעריך חבריה ויהיב ליה ואפה. 
הברייתא שציטטנו בשאלה המחייבת על פעולת האפייה לאו אחד עוסקת במקרה שאותו בן אדם גם ערך והכין לאפיה וגם אפה את העיסה. במקרה זה הוא כבר התחייב על העריכה בשלב העריכה, כפי שהסבירה הברייתא, ולכן אינו מתחייב גם על העריכה בשלב האפייה. לעומת זאת, רב פפא דיבר על מקרה בו אחד ערך את הלישה, והעביר את העיסה לבן אדם אחר, שהוא אפה אותה. במקרה זה פסק רב פפא שהאופה מתחייב על שני לאוין, גם על ''סיום העריכה'' שנעשתה בשלב האפייה וגם על האפייה עצמה. 
 

מהו המסר?

בתשובת הגמרא הסברנו את הברייתא כי אותו בן אדם שגם ''ערך'' את העיסה, וגם אפה אותה מאוחר יותר, בעצם היה צריך להיות חייב על שלב האפייה שני לאוין כמו שפסק רב פפא. אך הגמרא הסבירה כי אין לחייבו על עריכת העיסה של שלב האפייה כיוון שכבר חייבנו אותו על אותה פעולה בשלב קודם.
תשובת הגמרא מלמדת אותנו ''להרחיב אופקים''. לא להסתכל במבט צר על כל סוגיה העומדת לפרקנו, אלא לתת "מבט רחב", לבחון את כל ההיבטים וההשלכות גם בממדים נוספים, בנקודות מבט נוספות וכן הלאה. שהרי אם אותו בן אדם אשר אפה את העיסה היה בא לבית הדין, היינו חייבים לחייבו שני לאוין על פעולה זו. אלא, שלאחר ''בדיקה וחקירה'' נוספת של בית דין הסתבר להם שאותו בן אדם גם עשה את הפעולות הקודמות, וגם התחייב עליהן, בין היתר על שלב העריכה, ולאור זאת פוסק בית הדין כי על פעולת האפייה אשר הגיעה לפתחו של בית הדין יתחייב רק לאו אחד ולא שני לאוין.
ננסה ליישם ''הרחבת אופקים'' גם לתחומים אחרים בחיים. לא להסתפק במבחן צר של מצב/שאלה/נושא אשר הגיע לפתחנו, אלא להשתדל לבחון כל עניין במבט כולל ורחב יותר.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: rafi.zeberger@gmail.com



תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר