גמישות / רפי זברגר

מנחות נא ע''ב

הקדמה

אנו עוסקים במנחת חביתין של כהן גדול. זוהי המנחה אשר כהן גדול הביא אותה מידי יום לבית המקדש. מביא בבקר את כל המנחה ומחלקה לשנים, חצי מקריב בבקר וחצי בין הערביים.
המשנה בדף שלנו דנה בכהן גדול אשר מת באמצע היום ולא מינו כהן גדול אחר במקומו (המשנה בדף הקודם עסקה במקרה שמינו כהן גדול אחר במקומו, כיצד עליו להביא את החצי השני של מנחת חביתין):
משל מי היתה קריבה? רבי שמעון אומר: משל ציבור, רבי יהודה אומר: משל יורשין ושלימה היתה קריבה:
רבי שמעון פוסק כי הוצאות על דמי מנחת חביתין של סיום המנחה באותו יום חלות על הציבור והמנחה נקנית מ''כסף ציבורי'' (תרומת הלשכה בבית המקדש). לעומתו, סובר רבי יהודה כי חובה זו חלה על יורשי הכהן הגדול שנפטר זה עתה. 
הם חייבים להביא עישרון חדש, למרות שבפועל יקריבו רק מחצית ממנו. 
בהמשך, הגמרא מביאה כל מיני תקנות הקשורות למנחה זו, היום נעסוק בתקנותיו של רבי אבהו.
 

הנושא

למדנו בברייתא כי פסקו של רבי שמעון שיש להביא את מנחת חביתין מכסף של יורשין הינו דין דאורייתא. 
על כך הביאה הגמרא קושיא ממשנה במסכת שקלים (ז', ג') שם משמע כי זו הייתה תקנת חכמים ולא מצווה מדאורייתא. 
כתשובה לסתירה זו הביאו את שיטת רבי אבהו, המדבר על מספר שלבים היסטוריים בהלכה זו:
1. אמר רבי אבהו: שני תקנות הוו - דאורייתא מדציבור
שלב ראשון, הוגדרה הלכה זו מדאורייתא, ולכן, במות הכהן הגדול, הביאו את המחצית השנייה מכספי ציבור. 
2. כיון דחזו דקא מידחקא לישכה - תקינו דלגבי מיורשים.
בזמן בית שני החליפו כוהנים גדולים, כמעט כל שנה (רובם לא היו ''צדיקים גדולים''). מצב זה יצר קושי גדול שהרי כל החלפת כהן גדול, חייבה את תרומת הלשכה הציבורית בהוצאה של מנחת חביתין עד למינוי הכהן החדש. אי לכך, תיקנו חכמים כי תשלום זה יבוצע על ידי היורשים ולא מקופה ציבורית. זו הייתה תקנת חכמים אשר עקרה דין דאוריית, והכול, מתוך ''צורכי שעה''. 
3. כיון דחזו דקא פשעי בה - אוקמוה אדאורייתא. 
כיוון שראו חכמים כי יורשי הכוהנים הגדולים פשעו ולא הביאו, ולא הקריבו את מנחת חביתין, החזירו את התקנה למצבה הראשון, ושילמו את מנחת חביתין מתוך כספי תרומת הלשכה של בית המקדש. 
 

מהו המסר?

יש הטוענים כי התכונה החשובה ביותר לחיים הינה גמישות. גמישות במובן של לדעת כיצד לקבל מצבים חדשים בחיים, ולא להיות מקובע למצב קודם.
החיים כידוע מציבים בפנינו שינויים לרוב, ובעצם כל החיים שלנו, אנו עוברים משינוי לשינוי. אם לא נוכל להתגמש ולהבין את המצב החדש, ללמוד אותו ולקבל אותו, הרי שהחיים שלנו יהיו קשים מנשוא.
מורים טובים מלמדים את תלמידיהם את התורה החשובה הזאת לחיים. מלמדים אותם, ללמוד ולהפנים את השינויים בחיים, ללא מורא וללא חששות ופחדים. זהו גם השיעור אשר למדנו היום בדברי רבי אבהו. בתחילה העמידו חכמים את נושא תשלום מנחת חביתין בשלב מעבר מכהן גדול אחד לשני על דברי תורה, ''וחייבו את הציבור'' לשלם הוצאות אלו.
לאחר מכן, ראו כי הוצאות אלו מהוות נטל כבד על כספי ציבור ותיקנו תקנה המחייבת את היורשים לשלם זאת.
בהמשך הבינו חכמים כי יישום התקנה הינו בלתי אפשרי בנתונים שהיו בזמנם, עת הכוהנים הגדולים זלזלו ולא עשו את המוטל עליהם. משזה היה המצב, לא חששו חכמים לשנות את התקנה של עצמם, ובעצם להחזיר את המצב לקדמותו, ולשוב ולחייב את הקופה הציבורית לשלם הוצאה זו.
גמישותם של חז''ל, מלמדת אותנו את "תורת הגמישות''. לבחון שוב ושוב את המצבים העומדים לפתחנו, ואם צריך לשנות הרגלים, תקנות או החלטות קודמות, הרי שיש לבצע זאת, תוך גילוי גמישות נצרכת לכל מצב ומצב.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]