תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה
סוכה מב ע"א
"יודע לדבר - אביו לומדו תורה וקריאת שמע. תורה מאי היא? - אמר רב המנונא: (דברים לג, ד) תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב".
מה כל כך חשוב ומיוחד בפסוק זה עד שקודם הוא אף לקריאת שמע?
עוד צריך ביאור האמור במסכת אבות דרבי נתן: (נוסחא ב פרק יג; ובפרקי דרבי אליעזר פרק א)
"אמרו עליו על רבי אליעזר בן הורקנוס כשבקש ללמוד תורה... ישב לו והיה בוכה. אמר לו אביו [בני] מפני מה אתה בוכה?... אמר לו שאני מבקש ללמוד תורה. אמר לו והרי בן כ"ח שנים אתה ואתה מבקש ללמוד תורה?... עד שנגלה עליו אליהו. אמר לו עלה לך אצל בן זכאי לירושלים. [עלה] ישב לו והיה בוכה... אמר לו מימיך לא נכנסת לבית הספר ולא למדת קריאת שמע ולא תפלה ולא ברכת המזון? אמר לו לאו. עמד ולמדו שלשתן".
וקשה, הכיצד בּוּר ריק שלא למד דבר מתאוה לפתע ללמוד תורה, מנין שמע על קיומה?
אלא דהא בהא מיתרצא. ורבי אליעזר קריאת שמע לא למד, אך למד הוא את הפסוק הראשון שמלמדים ילד היודע לדבר: תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב. ואותו פסוק נחרט היטב בלבו, וזכר הוא שיש תורה וירושה מדור לדור היא ממשה, ומיוחדת היא לישראל (מסכת סנהדרין דף נט ע"א), ונמצאת היא ביד גדולי הדור. וכל הרוצה ליטול יבוא ויטול, כדברי רב יהודה אמר רב במסכת סנהדרין דף צא ע"ב: "כל המונע הלכה מפי תלמיד - כאילו גוזלו מנחלת אבותיו, שנאמר תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב, מורשה היא לכל ישראל מששת ימי בראשית. ותרי"ג המצוות כתובים בתורה, כמו שדרש רבי שמלאי מסכת מכות דף כג ע"ב: "שש מאות ושלש עשרה מצות נאמרו לו למשה, שלש מאות וששים וחמש לאוין כמנין ימות החמה, ומאתים וארבעים ושמונה עשה כנגד איבריו של אדם. אמר רב המנונא: מאי קרא? תורה צוה לנו משה מורשה, תורה בגימטריא שית מאה וחד סרי הוי, אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום".
ומעשה דרבי אליעזר מוכיח עד כמה לימוד פסוק הוא אבן פינה המביא לידי לימוד כל התורה כולה.
