דיוק וחידוש ברש"י

מנחות לה

עמוד א

רש"י ד"ה אדומות לא יעשה. מפני גנאי שמא יאמרו גרדן הוא ומדם חטטיו נצבעו והאדימו הרצועות: ודבר אחר. שמא יאמרו אשתו נדה בעל ונצבעו בדם:
בגמרא נאמר א''ר יצחק רצועות שחורות הלכה למשה מסיני מיתיבי תפילין אין קושרין אותן אלא במינן בין ירוקות בין שחורות בין לבנות אדומות לא יעשה מפני גנאי ודבר אחר, וכן נפסק ברמב"ם ובשולחן ערוך דאין לצבוע את הרצועות אף מצד פנים באדום, וברמב"ם ובשו"ע כתבו מפני גנאי והשמיטו את הטעם השני, אמנם הבית יוסף בפירושו על הטור הביא את דברי רש"י במלואם, 
והנה חשש רחוק זה שיאמרו שמא יאמרו אשתו נדה בעל וכו' הוא נראה טעם רחוק מאוד, ומהיכן רש"י למד זאת ומדוע לא סתם ש"דבר אחר" אינו הדבר המסוים אלא לשון סתם, עוד יש לדקדק למה הגמרא הוצרכה ב' טעמים לדין זה משום גנאי, ודבר אחר, ומדוע לא אמרה גם בלשון או משום דבר אחר, 
והנראה שמקור הדברים הוא מן הגמרא בשבת דף יג ע"א תני דבי אליהו מעשה בתלמיד א' ששנה הרבה וקרא הרבה ושימש תלמידי חכמים הרבה ומת בחצי ימיו והיתה אשתו נוטלת תפיליו ומחזרתם בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ואמרה להם כתיב בתורה {דברים ל-כ} כי הוא חייך ואורך ימיך בעלי ששנה הרבה וקרא הרבה שימש תלמידי חכמים הרבה מפני מה מת בחצי ימיו ולא היה אדם מחזירה דבר פעם אחת נתארחתי אצלה והיתה מסיחה כל אותו מאורע ואמרתי לה בתי בימי נדותך מה הוא אצלך אמרה לי חס ושלום אפי' באצבע קטנה לא נגע [בי] בימי לבוניך מהו אצלך אכל עמי ושתה עמי וישן עמי בקירוב בשר ולא עלתה דעתו על דבר אחר ואמרתי לה ברוך המקום שהרגו שלא נשא פנים לתורה שהרי אמרה תורה {ויקרא יח-יט} ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב כי אתא רב דימי אמר מטה חדא הואי במערבא אמרי אמר רב יצחק בר יוסף סינר מפסיק בינו לבינה,
והמפרשים תמהו למאי היא הסתובבה עם התפילין דייקא, ואם מפני שכתוב בהם למען ירבו ימיכם הלמאי אמרה פסוק שכתוב בתורה כי הוא חייך, ועוד תמיהות עיין שם במפרשים, 
ועוד אפשר להקשות איך ידע אליהו לאחר שהסיחה לו אותו מאורע לשאול על ענינים שבצנעא, והנה דברי תורה עניים במקום אחד ומתעשרים במקום אחר כפי שעינינו יאורו בדברי רש"י במנחום שלמדם מהמעשה הזה, וזו הייתה הסיבה שהסתובבה עם תפיליו, ואמרה שהיה קדוש והלך כל הזמן עם התפילין, והראתה את הרצועות שהם לבנים מצד פנים, לרמוז לענין זה וע"כ שאלה אליהו בימי ליבוניך מה הוא אצלך, וע"ז אמרה שלא עלתה דעתו על "דבר אחר".
ואל נתמה איך תפילין נמצאים במיטה הנה הגמרא בברכות דף כ"ד ע"א דנה היכן להניח את התפילין בזמן שיושנים וכו' והיכא מנח להו אמר ר' ירמיה בין כר לכסת שלא כנגד ראשו והא תני רבי חייא מניחן בכובע תחת מראשותיו דמפיק ליה למורשא דכובע לבר בר קפרא צייר להו בכילתא ומפיק למורשהון לבר רב שישא בריה דרב אידי מנח להו אשרשיפא ופריס סודרא עלוייהו אמר רב המנונא בריה דרב יוסף זימנא חדא הוה קאימנא קמיה דרבא ואמר לי זיל אייתי לי תפילין ואשכחתינהו בין כר לכסת שלא כנגד ראשו והוה ידענא דיום טבילה הוה ולאגמורן הלכה למעשה הוא דעבד,
ומכאן שתפילין באמת קשורין בענין זה, ואפשר לומר שעל כן הגמרא אומרת שני טעמים אחד משום גנאי והוא רצועה של תפילין של יד שמגלגלה על גופו ושייך טעם שיאדימו משום גירוד חטטים, אבל ברצועות של ראש שמשתלשלות על בגדיו צריך לטעם השני,
ובנותן טעם בסוד הדברים, אורכן של רצועות התפילין ש"ר הימין עד הברית יסוד שייך לאב, והשמאל עד הטבור שייך לאם מקום חיבור התינוק לאמו, והתפילין הם הייחוד בינינו להקב"ה כדאמרינן וארשתיך לי לעולם ומשלשים כדאיתא רמז לשלש קניני אישה כסף שטר וביאה, ועל כן אי אפשר בתפילין לצבע אדום הרומז לנידה, וגם המעשה בשבת רומז שלימוד תורה שהוא גם כן יחוד חייב להיות בטהרה.
 

עמוד ב

רש"י ד"ה קשירה תמה. שתהא הקשירה נאה ואם יש קשר אחר ברצועה לבד מקשר שקושרין בראש תו לא הויא קשירה יפה לשון אחר קשירה תמה רצועה שלימה ולא קשורה: ועייליה לתפירה לגאו. שלא יראה ויהא כשלימה:
לכאורה כוונת רש"י בד"ה ועיילא וכו' לפרש כפי ב' הלשונות דלעיל, שלא יראה – הפירוש הראשון שאם יש קשר נוסף זה לא נאה ולכן צריך שלא יראה, ויהא כשלימה הפירוש השני רצועה שלימה ולא קשורה, אלא שקשה קצת שהרי כתב רש"י רצועה שלימה ולא קשורה וא"כ מה מועיל אם עייליה לתפירה לגאו, סו"ס לאו שלימה הוא, ועוד צריך לדקדק בלשון רש"י כתב ויהא כשלימה,
ונראה הסבר הדברים לשני הפירושים בקשירה תמה, כך הם שני אופנים לפי' עיילה לתפירה לגאו, אופן אחד הוא שמבליעה התפירה או הקשר הנוסף בתוך הקשר של תפילין, וכך אינו נראה, או שתופר מצד פנים וכך נהיה כשלם, כזה -


רש"י ד"ה ונוייהן לבר. השם יהא נראה מבחוץ לשון אחר נוייהן של רצועות שהן חלוקות מצד א' וצבועות שחורות והוא נוייהן וראיה לדבר מדאמרינן איתהפיכא ליה רצועה דתפילין א"ל ולא סבר לה מר ונוייהן לבר והכי אמרינן לעיל שמבפנים מאי גנאי ודבר אחר איכא זימנין דמתהפכין אלמא כה"ג הוי מתהפכין שנהפך צד הרצועה התחתון למעלה ונראה:
איתהפכא ליה .שלא היתה הדל"ת ניכרת מבחוץ:
רש"י מביר שני פירושים מה הוא נוייהן של תפילין ומביא ראיה לפירוש השני שמדובר בהיפוך הרצועות מהמעשה שכתוב מיד בהמשך הגמרא - רב אשי הוה יתיב קמיה דמר זוטרא איתהפכא ליה רצועה דתפילין א''ל לא סבר לה מר ונוייהן לבר א''ל לאו אדעתאי, והנה רש"י מפרש כאן מה הכוונה איתהפכיה ליה שהשם לא היה ניכר, וזה לכאורה כפירושו הראשון על נוייהן שהכוונה לאותיות השם.
ואפשר לומר שב' הפירושים נוייהן הם רק להגדיר מה הוא נוי, לפירוש אחד נוי הוא אותיות השם הניכרים ונוי הוא לתפילין שיש עליהם את שמו של הקב"ה, ולפירוש השני שחרות הרצועות כעורב מפניהם הוא יפין של תפילין, אבל לפי ב' הפירושים לכאורה הסיבה ששם ה' ניכר על התפילין הוא מפני שחרות הרצועה שהוא מצד אחד ולכן רק בצד הנכון כשהשחור מבחוץ ניכר הדל"ת ואם הרצועה נהפכת אינו ניכר, ורש"י שפירש במעשה עצמו על הדל"ת שנמצא מאחורי הראש , מפני שעל זה יותר נכון להעיר, וכפי שנראה רב אשי הוה יתיב - ישב ולכן מר זוטרא שם לב שהרצועה באחורי ראשו מקום הדל"ת הקשר הפוך , שאין לומר שכוונתו להעיר על הרצועות שמשתלשלות מלפניו דבכך בוודאי היה גם רב אשי מרגיש.