מסרים מורכבים / רפי זברגר

מנחות לט ע"ב

הקדמה

אנו ממשיכים לעסוק בדיני ציצית. כל פרטיה ודקדוקיה: דיני החוטים, הגדילים, הקשרים. דיני הפסקה של החוטים או הבגד (אם הם נחתכים) ועוד. היום נדון בחומרים מהם עשויים בגד הציצית. נקדים ונציין כי למדנו שבאופן עקרוני חוטי הציצית צריכים להיות ''מין כנף'', כלומר, באותו מין של הבגד (כנף).
 

הנושא

אמר שמואל משמיה דלוי: חוטי צמר פוטרין בשל פשתן.
כדי להבין את דינו של שמואל נקדים מספר הקדמות:
1. התורה כתבה ''פתיל תכלת'' – כלומר הפתיל צריך להיות תכלת – צבוע בצבע חילזון.
2. תכלת עשויה מצמר, לכן מעיקר הדין פתילי ציצית צריכים להיות מצמר. 
3. צבע תכלת אינו מעכב, לכן ניתן לעשות ציצית גם מפתילי צמר לבן. 
4. הדין אשר למדנו לעיל מן המילים ''מן כנף'' המחייב לעשות את חוטי הציצית מאותו סוג של הבגד, כנראה שייך רק במינים אשר אינם צמר. אך ציצית שחוטים שלה עשויים מצמר, אין דין ''מין כנף''. 
שמואל חידש לנו כי גם אם הבגד עשוי מפשתן, ניתן לעשות את הפתילים מצמר לבן. 
שואלת הגמרא על מצב הפוך: של פשתן, מהו שיפטרו בשל צמר?
אם הציצית עשויה מפשתן, האם ניתן לשים אותם על בגד העשוי מצמר. מסבירה הגמרא את צדדי הספק:
צמר בשל פשתים הוא דפטר, דכיון דתכלת פטרה, לבן נמי פטר, אבל פשתים בצמר לא. או דלמא, כיון דכתיב (דברים כ''ב, י''א-י"ב): לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּו- גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ עַל אַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתְךָ אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּהּ , לא שנא צמר בפשתים ולא שנא פשתים בצמר. 
כדי להבין את צדדי הספק נוסיף ונציין מספר הערות:
1. ידוע לנו דין שעטנז אוסר ללבוש בגד העשוי מצמר ופשתים יחדיו. 
2. התורה לימדה אותנו דין מיוחד בציצית המסייג את איסור שעטנז, ומתיר לעשות פתילי ציצית עשויים צמר על בגד העשוי מפשתן. 
הגמרא מסתפקת בגדרי הדין המיוחד של שעטנז בציצית: האם כל שעטנז מותר, גם אם פתילי הציצית עשויים מפשתן, והבגד עצמו עשוי מצמר, או שמא ההיתר של שעטנז בציצית הינו רק במקרה שחוטי הציצית עשויים מצמר (גם אם הם בצבע לבן), אבל אם חוטי הציצית עשויים מפשתן, אין היתר של דין שעטנז בציצית. 
תא שמע, דאמר רחבה אמר רב יהודה: חוטי צמר פוטרין בשל פשתן, ושל פשתן פוטרין בשל צמר, חוטי צמר ופשתים פוטרין בכל מקום ואפילו בשיראין.
רב יהודה אמר במפורש כי ניתן לעשות ציצית מפשתן גם אם הבגד עשוי מצמר. כלומר, הסייג של דין ציצית באסור כלאיים הוא דו כיווני.
 

מהו המסר?

איסור שעטנז הינו אחד מהאיסורים ''הבלתי מובנים'' לשכל האנושי, הנקראים חוקים. בכל מקרה ננסה קצת לקרבו להבנה אנושית, ותוך כדי כך נלמד גם מסר לחיינו.
בנוסף למצוות ציצית, איסור שעטנז הותר גם בבגדי כהונה. גם שם בתוך ההיכל, בתוך קודש הקדשים, הותר איסור שעטנז.
בכל אופן ננסה להסביר ולקרב את הנושא לשכלנו, לאור מאמר של הרב אופיר סעדון על איסור שעטנז. הרב סעדון מסביר את איסור שעטנז מכוח "מפגש של מידת דין ומידת רחמים''. כידוע, העולם נברא במידת הדין, אך בהמשך, "הפך" הקדוש ברוך הוא את מידת הדין למידת הרחמים. אם זוהי "דרכו של מלך העולם", לשלב ולחבר את מידת הרחמים למידת הדין, מדוע אם כן, נאסר ללבוש בגד העשוי משעטנז המסמל שתי מידות אלו?
ניתן לומר כי אדם הלובש ''בגד רגיל'' העשוי משעטנז, לא בהכרח מבין את משמעות הדבר ויכול להיות שאין זה אלא רק ''מן השפה ולחוץ''. אך כאשר השעטנז ארוג בבגד ציצית, או בבגד כהונה, הרי שאין ספק בהבנתו של האדם הלובש את הבגד, או אז קדושת חיבור רחמים בדין, מתחבר לקדושת בגד הציצית או לבגדיו של הכהן.
אנו לומדים מכך כי כאשר יש ''מסר מורכב'', יש לדעת למי, באילו זמנים, ובאילו נסיבות להעביר אותו. שעטנז הינו ''מסר מורכב'' שלא כל אחד, ולא בכל בגד ניתן יהיה להבינו ולהפנימו. אך אם יוצרים ''סביבה תומכת'' כמו ''בגד של קדושה'' בצורת ציצית או בגד כהונה, הרי שזוהי התבנית להעביר מסר זה. על אותה תבנית, ניתן אמנם לארוג שעטנז בכל הצורות ובכל הגוונים: בין אם החוטים מצמר והבגד מפשתן או להיפך.
העברת ''מסרים מורכבים'' לילדינו דורשת הכנה והבנה כי הנתונים קיימים ומתאימים להעברת מסרים כאלו. אין אפשרות להעביר ''מסר מורכב'' לילד צעיר, אשר אינו מוכן לכך מבחינת בגרותו ואופיו. לכן, מאוד כדאי להמתין, ולא להזדרז כדי להעביר ''מסרים מורכבים לחיים'' עד שאכן רואים בגרות, ויכולת שכלית ומנטלית מתאימה.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]