סקר
איך אתה מתחיל את הסבב החדש?
בהתרגשות
כחלק משגרת היום
בתקוה שאתמיד
איך אפשר להפסיק?


 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ארכיאולוגיה סותרת הלכה?

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

מנחות מא ע"ב


ת"ר: כמה חוטין הוא נותן?
ב"ש אומרים: ד', וב"ה אומרים: ג'.
וכמה תהא משולשת?
ב"ש אומרים: ד',
וב"ה אומרים: ג';
וג' שבית הלל אומרים, אחת מארבע בטפח של כל אדם. 


ראה מה שכתבנו בעניין סוגייתנו במסכת בבא בתרא דף עד
בגמרא שם:

אמר לי: תא אחוי לך מתי מדבר. אזלי, חזיתינהו ודמו כמאן דמיבסמי
תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף עד עמוד א
וגנו אפרקיד, והוה זקיפא ברכיה דחד מינייהו, ועייל טייעא תותי ברכיה כי רכיב גמלא וזקיפא רומחיה ולא נגע ביה.
פסקי חדא קרנא דתכלתא דחד מינייהו, ולא הוה מסתגי לן. אמר לי: דלמא שקלת מידי מינייהו? אהדריה, דגמירי, דמאן דשקיל מידי מינייהו לא מסתגי ליה. אזלי אהדרתיה, והדר מסתגי לן.
כי אתאי לקמיה דרבנן, אמרו לי: כל אבא - חמרא, וכל בר בר חנה - סיכסא! למאי הלכתא עבדת הכי? למידע אי כבית שמאי אי כבית הלל, איבעי לך למימני חוטין ולמימני חוליות.

1.
משמע בגמרא שלפי "רבנן" [אמוראים. רבותיו של רבה בר בר חנה] ניתן היה לבדוק כיצד נהגו מתי מדבר לגבי דין ציצית - כמה חוטים מטילים בכנף הציצית. הגמרא מסבירה שהרצון היה לדעת כמי יש להכריע - כבית הלל או כבית שמאי.

2.
סוגיית ציצית:
תלמוד בבלי מסכת מנחות דף מא עמוד ב:
מחלוקת בית הלל ובית שמאי:

ת"ר: כמה חוטין הוא נותן? ב"ש אומרים: ד', וב"ה אומרים: ג'.
וכמה תהא משולשת? ב"ש אומרים: ד', וב"ה אומרים: ג';
וג' שבית הלל אומרים, אחת מארבע בטפח של כל אדם.
אמר רב פפא: טפח דאורייתא - ד' בגודל, שית בקטנה, חמש בתילתא. אמר רב הונא: ד' בתוך ד' ומשולשת ד', ורב יהודה אמר: ג' בתוך ג' משולשת ג'.
אמר רב פפא, הלכתא: ד' בתוך שלש משולשת ארבע.

רב פפא פסק "הלכתא" כבית שמאי [ראה גם מה שכתבנו על הסוגיה הנ"ל במקומה].

3.
וכך נפסק:
רמב"ם הלכות ציצית פרק א הלכה ו:

כיצד ב עושין את הציצית, מתחיל מזוית של טלית שהיא סוף הארוג ומרחיק ממנה לא יותר על שלש אצבעות למעלה ולא פחות מקשר גודל ומכניס שם ג ארבעה חוטין וכופלן באמצע, נמצאו שמונה חוטים משולשין ד תלויין מן הקרן, ואורך החוטים השמונה אין פחות מארבע אצבעות...

4.
כעיקרון נפסק כבית שמאי נגד בית הלל בש"ס בששה מקומות:
תוספות מסכת סוכה דף ג עמוד א:

דאמר לך מני ב"ש היא ולא תזוז מינה כו' - בסדר רב עמרם פסק בששה מקומות הלכה כב"ש חדא האי דסוכה צריכה שתהא מחזקת ראשו ורובו ושולחנו
ואידך במנחות פרק התכלת (מנחות דף מ. ושם) גבי סדין בציצית ב"ש פוטרין וב"ה מחייבין
עוד לשם כמה חוטין הוא נותן ב"ש אמרי ד' ובה"א ג' עוד התם כמה תהא משולשלת בית שמאי אומרים ד' ובה"א ג'
בכל הני עבדי כב"ש ...

5.
מהסיפור בגמרא משמע שמן השמים לא רצו שחכמים יפסקו לפי בדיקת רבה בר בר חנה את מספרי החוטים שהיו בציציות של מתי מדבר, וגם לא רצו מן השמים שרבה בר בר חנה יביא כנף ממשי של בגד הציצית מאותם מתי מדבר.

6.
ראה ב"שוטנשטיין", הערה 9, שמביא בשם הרב קנייבסקי
הרב קנייסבקי בספרו "טעמא דקרא" עמוד צג:

... ומה שבאמת מנעו ממנו מן השמים לקחת משם הקרן לברר ההלכה וגם סיבבו מן השמים שלא יעלה בדעתו למנות החוטין שלכאו' זה דבר פשוט
נראה מזה שאין רצון הקב"ה לברר הלכה ע"פ דרך זה לחטט בדברים עתיקים וכו' רק ע"י התורה עצמה צריך לברר ההלכה

כלומר, הלכה נקבעת על פי הכרעת חכמי ההלכה ולא על סמך עובדות היסטוריות. לפי דבריו יוצא שאין להכריע הלכה על סמך תגליות וממצאים ארכיאולוגיים [לגבי גודל מקוה וכד'].

7.
אבל במחילה מכבוד תורתו יש מקום להעיר:
דבריו מתאימים רק כאשר נקבעה כבר ההלכה - בסוגייתנו: כבית שמאי נגד בית הלל - ועל ידי בדיקת הציציות של מתי מדבר חשבו אולי לשנות את ההלכה. לזה היתה התנגדות מהשמים.
עובדה ש"רבנן" [רבותיו של רבה בר בר חנה] כן היו מעוניינים בבדיקה זו. אולי בדעתם היה לומר שאולי לא היו צריכים לפסוק כבית שמאי בניגוד לכלל של "הלכה כבית הלל"! [והרי גם הכלל של הלכה כית הלל נקבע על ידי בת קול מהשמים!]

7.1
וקצת קשה, שהרי מאותו סיפור בסוגייתנו יש חכמים שלמדו הלכה: לקבור מתים כשהם עטופים בטלית!
ראה תוס' ד"ה "פסקי", וב"שוטנשטיין", הערה 3.

7.2
ואמנם מצינו פעמים רבות בש"ס שבדקו מה היה נהוג בעבר ההיסטורי כדי לברר את ההלכה [בעיקר לגבי כל הקשור לבית המקדש].

7.3
ועוד: בהמשך סוגייתנו - בבא בתרא דף עד עמוד ב - בסיפור השמונה עשר:

נפק בת קלא אמר לן: מאי אית לכו בהדי קרטליתא דדביתהו דר"ח בן דוסא? דעתידה דשדיא תכלתא בה לצדיקי לעלמא דאתי.

הרא"ש, גיטין, פרק ד סימן מו מוכיח מכאן שנשים כשרות לעשיית ציצית [ראה, "שוטנשטיין", בסוף הערה 1].

8.
מהנ"ל מוכח כדברינו לעיל בסעיף 7. דהיינו, מותר להסתמך על עובדות היסטוריות או על דברי אגדה [ואף על חלומות] כדי לפסוק בשאלה שלא הוכרעה בגוף הש"ס, אבל לא לגבי שאלה שכבר הוכרעה בש"ס!

8.1
ויש לומר שהאמור לעיל בסעעף 8 תקף גם לגבי כל הלכה שהוכרעה אף בדורות שאחרי הש"ס.
השאלה היא רק לגבי שאלות "מודרניות" שלא הוכרעו על ידי גדולי הפוסקים, האם ניתן להכריע בהם על ידי הסתמכות על עובדות מן העבר [היסטוריה/ ארכיאולוגיה /דברי אגדה /חלומות].

8.2
וש להשוות להתנגדות ה"חזון איש" לפסיקה [או אף ללימוד?] בימינו על פי כתבי יד שהתגלו בדורנו!

החזון איש, אורח חיים, סימן סז [ג] סעיף יב, על מסכת עירובין דף ט עמוד ב:

אבל לא ידענא אם אפשר לסמוך על הנדפסין מחדש שכבר הפסיקה המסורה בינינו ואין אנו יודעין מי המה המעתיקים שמלאכת ההעתקה כבדה מאד, ואף ע"י זריזין ומדקדקים מצוי ט"ס הרבה, ואם יעבור הדבר ע"י איזה רפיון בדקדוק הדברים יוכל הדבר להשתנות לגמרי ולכן הפוסקים שלא הפסיקה המסורה בינם ובינינו בכל הדורות ששקדו עליהם חכמי דור דור לשמרם ולנקותם צריכים אנו לחשוב את ספריהם ליותר דוקנית וכש"כ במקום שאין ללמוד מכונת הדברים אלא מדקדוק לשונם שקשה לסמוך על החדשים...

האם יש כאן מחלוקת בעניין טכני בלבד - אם ההעתקה היתה מדוייקת? ב"חזון איש" מודגש גם העניין של דקדוק ומסורת.

9.
ונוסיף: אף אם חכמים ידעו את העובדות ההיסטורות היתה להם סמכות לפסוק את ההלכה באופן אחר, כי זהו כוחה של התורה שבע"פ! [השאלה היא רק עד איזו תקופה נתונה הסמכות הנ"ל? האם גם לחכמי דורנו]



תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר