לימוד זכות / רפי זברגר

מנחות לו ע'ב - לז ע"א

הקדמה

אנו ממשיכים לעסוק בדיני תפילין, והיום נלמד ברייתא המלמדת אותנו על איזה יד יש להניח תפילין של יד.
 

הנושא

וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ, וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ (דברים ו', ו') - זו שמאל, אתה אומר שמאל או אינו אלא ימין? תלמוד לומר (ישעיהו מ"ח, י"ג): אַף יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ, וִימִינִי טִפְּחָה שָׁמָיִם, קֹרֵא אֲנִי אֲלֵיהֶם יַעַמְדוּ יַחְדָּו, ואומר (שופטים ה', כ"ו): יָדָהּ לַיָּתֵד תִּשְׁלַחְנָה וִימִינָהּ לְהַלְמוּת עֲמֵלִים, ואומר (תהלים ע"ד, י"א): לָמָּה תָשִׁיב יָדְךָ וִימִינֶךָ? מִקֶּרֶב חֵיקְךָ כַלֵּה. 
הברייתא מתלבטת האם המילה יָדֶךָ מלמדת אותנו כי יש להניח תפילין של יד על יד שמאל, או שמא על יד ימין. 
ומביאה שלושה פסוקים מן התנ''ך המלמדים כי יד בתנ''ך הכוונה לשמאל, שהרי בשלושת הפסוקים כתוב גם יד וגם ימין, משמע שיד אינו ימין אלא שמאל. 
ממשיכה הברייתא בדברי ר' יוסי החורם: 
מצינו ימין שנקרא יד שנאמר (בראשית מ"ח, י"ז): וַיַּרְא יוֹסֵף כִּי יָשִׁית אָבִיו יַד יְמִינוֹ עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם, וַיֵּרַע בְּעֵינָיו, וַיִּתְמֹךְ יַד אָבִיו לְהָסִיר אֹתָהּ מֵעַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם עַל רֹאשׁ מְנַשֶּׁה.
מצטט ר' יוסי החורם פסוק מספר בראשית, שם מצאנו התייחסות ליד בתורה שכוונתה ליד ימין. ראיה זו לכאורה סותרת את שלושת הראיות לעיל, שם למדנו כי יד הכוונה ליד שמאל. 
על כך עונה הגמרא: ואידך - יד ימינו איקרי, יד סתמא לא איקרי.
הפסוק בספר בראשית מזכיר יד ימינו, ביטוי זה באמת מלמד כי הכוונה ליד ימין. אבל אם כתוב בתנ''ך יד לבד, הכוונה ליד שמאל. אם כן, נשארנו עם המקורות המלמדים אותנו כי יש להניח תפילין של יד ביד שמאל. 
הגמרא בהמשך מביאה מקורות נוספים לדין זה של הנחת תפילין ביד שמאל, אך היום נתמקד בשם התנא השני: ר' יוסי החורם. לכל הדעות תיאור דורש הסבר. מצאנו מחלוקת בין רש'י לתוספות.
רש''י: חוטמו משוקע, כדאמרינן בבכורות (דף מג:): חרום - זה שחוטמו משוקע:
רש''י מצטט גמרא ממסכת בכורות, שם למדנו את פירוש המילה חרום, הכתובה בין המומים בתורה, כי מדובר באדם שהחוטם (אף) שלו שקוע ואינו בולט החוצה. ולפי פשט רש''י הכוונה כי לר' יוסי, בעל המימרא בברייתא, היה מום זה. 
לפי זה צריך לשנות קצת את הגרסה ובמקום "חורם", לגרוס ''חרום''. 
תוספות: פי' בקונטרס: חוטמו היה שקוע כעין חרום דבכורות (דף מג:), ותימה הוא לומר שכינהו בלשון גנאי? אלא: על שם מקומו נקרא כן. 
התוספות מקשים על רש''י וטוענים כי לא ייתכן שהגמרא תציין בתיאור רבי יוסי את מומו, ולכן התוספות מפרשים כי מדובר בשם מקום. ר' יוסי היה ממקום שנקרא חרום. 
קושיית התוספות באמת קשה על רש''י, האם ייתכן שהגמרא תציין תיאור של רב ע''י מום שהיה לו?
שיטה מקובצת מביא הסבר אחר של ''שארית יעקב'', ולפי הסבר זה ניתן לפרש את רש''י: מדובר ברבי יוסי בן יעקב, אשר הסביר את המושג ''חרום'' במסכת בכורות, ולפי זה יש לומר כי הגמרא אצלנו אומרת שמדובר ברבי יוסי בן חלפתא, בעל המאמר המסביר את המילה ''חרום'', ולא שהוא בעצמו היה בעל מום ''חרום'', וכנראה זו כוונת רש''י. שהרי רש''י לא אמר שרבי יוסי היה בעל מום. אמנם כך הבנו בפירושו, וכך גם התוספות הבין כך בפירושו, אך לאור הסבר של ''שארית יעקב'' ניתן לומר כי רש''י התכוון למשהו אחר, ובכך אנו מסירים את ''העננה'' מעל פירושו. 
 

מהו המסר?

הסברו של "שארית יעקב", מלמד אותנו כי יש לחפש ולמצוא ''זכות'' לכל אחד, בוודאי ובוודאי לרש''י, הגדול מכולם.
אם אנחנו מבינים ברש''י הבנה מסוימת אשר כל כך קשה, יש "לחפש בכוח" הסבר אחר, ואמנם "נמצא ההסבר''.
שאיפה זו אמורה להיות נר לרגלינו, בעיקר בימים אלו של עשרת ימי תשובה. לא רק להשתדל שלא לדבר סרה על אנשים אחרים, לא לדבר לשון הרע או רכילות, אלא להשתדל מאוד למצוא זכות על אנשים, גם במקרים אשר על פניו נראה כי זוהי משימה קשה.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]