כולנו אגודה אחת / רפי זברגר

מנחות כז ע''א

הקדמה

המשנה השניה בעמוד א' עוסקת במצוות רבות המורכבות ממספר רכיבים, ויש צורך להביא את כולם, ואם חיסר אחד מהם לא יצא חובה. אחד ההלכות קשורות לימי החגים הבאים עלינו בחודש תשרי: 
... וד' שבלולב ... מעכבין זה את זה.
ארבעת המינים שבמצוות לולב, שהם: אתרוג, לולב, הדס וערבה הינם מעכבים אחד את השני, ואין ליטול אותם כאשר אחד מארבעתם חסר. 
 

הנושא

הגמרא מביאה מקורות לכל הדינים של המשנה, נתייחס למקור הדין של ארבעת המינים:
וד' שבלולב (ויקרא כ''ג, מ'): וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל, וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹקֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים. - לקיחה תמה. 
''מפרקים'' את המילה וּלְקַחְתֶּם לשתי מילים: ולקחת תם – הלקיחה של ארבעת המינים צריכה להיות שלימה ותמה. לכן, אין שום אפשרות ליטול פחות מארבעת המינים, ואם נטל פחות – לא קיים את המצווה כלל וכלל. 
ארבעת המינים מצוינים בפסוק אותו ציטטנו זה עתה, אם כן, יש לברר, מדוע צריכה התורה לימוד מיוחד של לקיחה תמה, המלמד כי צריך ליטול את כל ארבעת המינים, הרי ברור שיש ליטול את כל המינים המפורטים בתורה?
אנו מכירים את הכלל כי כל המשנה בקודשים – אינו אלא לעכב, אשר משמעותו, כי התורה צריכה לחזור פעם שנייה על הוראה כדי שתהיה מעכבת, אבל כלל זה תופס רק בקודשים, ארבעת המינים אינם בכלל זה, אם כן, ברור שצריך ליטול את כולם, ומדוע חייבים לימוד מיוחד לנושא?
אלא יש לומר, כי הלימוד הוא כי צריך לקחת את כל ארבעת המינים מאוגדים, כפי שאמנם הגמרא מלמדת בהמשך. כלומר, העובדה שיש ליטול את כל ארבעת המינים ברורה מאליה, אלא שהלקיחה התמה מלמדת אותנו כי יש לאגוד את כל המינים יחדיו וכך ליטלם. לפי שיטה זו, דין אגד בארבעת המינים מעכב, ולא יוצאים ידי חובה בלעדיו (קרן אורה ועוד). 
 

מהו המסר?

לפי הסברו של הקרן אורה, דין אגד בארבעת המינים הינו דין בסיסי, הכרחי ולא ניתן לצאת ידי חובה בלעדיו.
מה משמעות האגד במצוות ארבעת המינים? מדוע הפך דין זה להיות כל כך חשוב, עד כדי פסילת המצווה בלעדיו?
אנו מכירים הרבה הסברים ורעיונות על כל אחד מארבעת המינים השונים. אחד ההסברים מדבר על סוגים שונים של אנשים בעם ישראל.
האתרוג הוא ריח נפלא וגם טעם טוב, מסמל את האנשים בעלי תורה ובעלי דרך ארץ.
הלולב של עץ הדקל, מסמל את אנשי התורה, ללא דרך ארץ.
ההדס, בעל ריח חזק מאוד, אך בעל טעם מריר, מסמל את האנשים שיש להם דרך ארץ, אך לא בקיאים ולא קשורים לעולם התורה.
והערבה, נטול הריח ונטול הטעם מסמל את האנשים ללא תורה וללא דרך ארץ, בקיצור אנשים רשעים.
מצוות האגד מלמדת אותנו לקרב את כולם זה לזה. לחבק את אנשי התורה, גם אם לא נוהגים בדרך ארץ. לתת יד לאנשי מוסר ודרך ארץ, גם אם הם רחוקים מעולמה של תורה, וכן לא לשכוח את הרשעים, למרות שהינם לוקים בדרך ארץ ואף תורה אין בהם, כולם יחד מאוגדים וקשורים במצווה אחת.
זהו מסר חינוכי חזק מאוד. הערבות ההדדית של עם ישראל, גורמת לנו לרצות להתחבר לכל החלקים לא משנה טיבם ומעמדם, וכמובן לחבק ולחזק את משפחתנו, ילדינו האהובים, גם אם אינם הולכים בדרך שאנו ההורים התווינו, גם אם אינם נוהגים כל כך בדרך ארץ, ואף אם נטשו את דרך התורה וצועדים בשבילים אחרים.
כולם ביחד, נחזק, נאהב, נתחבר ונתחזק כארבעת המינים המאוגדים זה בזה.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]