סקר
איך אתה מתחיל את הסבב החדש?
בהתרגשות
כחלק משגרת היום
בתקוה שאתמיד
איך אפשר להפסיק?


 

אין לחסוך במילים / רפי זברגר

מנחות יז ע''א

 

הקדמה

היום אנו מתחילים את הפרק השלישי אשר ממשיך לעסוק בנושאי פיגול מנחות. הפרק מתחיל באותם מילים כמו הפרק השני: הקומץ את המנחה. לכן נקרא פרק שלנו "הקומץ רבה".  למדנו בפרק הקודם (דף י''ב.) את הכלל של איסור פיגול: 
כל הקומץ [או] נותן בכלי, המוליך, המקטיר לאכול דבר שדרכו לאכול, ולהקטיר דבר שדרכו להקטיר, חוץ למקומו - פסול ואין בו כרת, חוץ לזמנו - פיגול וחייבין עליו כרת.
אם עשה אחת מארבע פעולות המנחה (קמיצה, נתינה בכלי, הולכה והקטרה) במחשבה לאכול ''דבר הנאכל'' (שיריים), או להקטיר ''דבר המוקטר'' (קומץ ולבונה). אם המחשבה היתה לבצע פעולות אלו מחוץ למקום המותר – המנחה נפסלת, ואין חיוב כרת על אכילת השיריים, ואם המחשבה לביצוע הפעולות חוץ לזמן המותר – המנחה הפכה להיות פיגול, והאוכל את השיריים שלה חייב כרת. במשנה שלנו נדון במקרים שאינם נכללים בכללים אלו. 
 

הנושא

1. הקומץ את המנחה לאכול דבר שאין דרכו לאכול ולהקטיר, דבר שאין דרכו להקטיר – כשר, רבי אליעזר - פוסל.
מקרה זה עוסק במחשבה "לא מתאימה לאובייקט''. אם חשב לאכול מחוץ לזמן או מחוץ למקום, דבר שלא אוכלים (כגון קומץ או לבונה אשר מקטירים אותם ולא אוכלים), או לחילופין חשב להקטיר מחוץ לזמן או מחוץ למקום דבר שלא מקטירים (שיריים), הרי בשני המקררים הללו באנו למחלוקת חכמים ורבי אליעזר. חכמים מכשירים, לאור המשנה מהפרק הקודם כפי שצוטט בהקדמה. שם למדנו כי המנחה נפסלת רק במקרה שחושבים ''מחשבה אשר דרכה בכך'', ולכן ברור שאם חשב דבר שאין דרכו – אינו נעשה פיגול. לעומתם, פוסק רבי אליעזר כי המנחה נפסלת. 
ישנן שתי אפשרויות בגמרא להסבר פסקו של רבי אליעזר. דעה אחת קובעת שזהו דין דאורייתא, והמנחה אף הופכת להיות פיגול לחייב כרת על אכילתו (כאשר חשב חוץ לזמן). לדעה שנייה קובעת כי רבי אליעזר רק פוסל מדרבנן, ולכן המנחה אינה נהפכת להיות פיגול. 
2. לאכול דבר שדרכו לאכול ולהקטיר דבר שדרכו להקטיר פחות מכזית – כשר.
אם חשב הכהן ''מחשבה מתאימה לאובייקט'', אבל בשיעור פחות מכזית. כלומר, חשב לאכול שיריים חוץ לזמן או חוץ למקום, או שחשב להקטיר קומץ או לבונה חוץ לזמן או חוץ למקום – בכל המקרים הללו - אין מחלוקת וכולם סוברים כי המנחה כשירה, שהרי צריך שיעור כדי לפגל את המנחה. 
3. לאכול כחצי זית ולהקטיר כחצי זית כשר שאין אכילה והקטרה מצטרפין.
בדין זה יש ''מחשבה מתאימה לאובייקט'' ויש גם שיעור כזית, אלא שהשיעור מורכב ממחשבה על חצי שיעור אכילת שיריים, וחצי שיעור הקטרת קומץ או לבונה – גם במקרים אלו המנחה כשירה, והמשנה מסבירה: אין אפשרות לצרף אכילה והקטרה יחדיו. 
שלושה דינים שלמדנו במשנה זו, הדין הראשון לפי שיטת חכמים, והדין השני והשלישי נראים מיותרים לגמרי, שהרי כולם נלמדו כבר במשניות קודמות. 
1. דעת חכמים במקרה הראשון ניתן ללמוד ישירות מן המשנה המצוטטת בהקדמה. שהרי שם נאמר, כי כדי לפגל, צריך מחשבה ''בדבר שדרכו'', וממילא ניתן להסיק שכאשר חשב מחשבה ''שלא כדרכו'' המנחה אינה מתפגלת. 
2. גם דין זה נלמד במשנה בדף י''ב. שהרי למדנו שם כי מחשבה על חצי זית של אכילת שיריים אינה מצטרפת למחשבה על חצי זית של הקטרת הקומץ או הלבונה. מכאן שחצי שיעור אינו מהווה מחשבה לפגל.
3. הדין המצוטט בסעיף הקודם, הוא בדיוק הדין השלישי במשנה שלנו (צירוף של חצי זית אכילה, עם חצי זית הקטרה), וכאמור לכאורה הוא מיותר.
אם כן, מדוע מלמדת אותנו המשנה הלכות אלו? אלא יש לומר תשובה אחת לכל השאלות: הצורך הוא כדי ללמוד את הלכות של רבי אליעזר (תוספות אצלנו ד''ה ''הקומץ'', וכן פרשנים נוספים):
• הדין הראשון בא ללמדנו כי רבי אליעזר חולק על חכמים, ובעצם חולק גם על המשנה בדף י''ב. 
• הדינים השני והשלישי באים ללמד אותנו, כי למרות שרבי אליעזר חולק על חכמים בדין הראשון, הוא מסכים לדעתם במקרים אלו, כי אין מחשבת פיגול פחות מכזית, וכן, "אין אכילה והקטרה מצטרפים''. 
 

מהו המסר?

למדנו היום משנה, הכוללת שלושה דינים אשר לכאורה כמעט כולם מיותרים, אלא שהסברנו את הצורך בהם. וכאמור, הצורך הוא להבין מתוך הדינים, מי חולק עליהם ומי מסכים להם.
עיקרון זה אשר הזכרנו זה עתה, בעצם מלמד אותנו כי אין לחסוך במילים בכל מקרה. יש מקרים, בהם תוספת הסבר, או הרחבה אשר לכאורה מיותרת, מעירה את עינינו לדעות של חכמים אשר לא שמנו לב אליהם, ללא אותה חזרה.
למרות שאנו מודעים ''ללשון הקצרה של המשנה'', ו"לשקילת מילים" שלה, אין היא מהססת לחזור ולפרט הלכות אשר כבר ידועות לנו, אך ורק כדי שנסיק מהם תובנות חשובות נוספות.
גם בחיי יומיום, עלינו ללמוד מכך ולא לחסוך במילים. עדיף לומר עוד משפט או שניים, כך שהשומעים אותנו יבינו בדיוק למה התכוונו, לא יצטרכו לשאול או לנחש את כוונתנו, ובכך נחסוך מהם עוגמת נפש של חוסר הבנה.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: rafi.zeberger@gmail.com



תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר