יחסים א-סימטריים / רפי זברגר

מנחות י ע"א

הקדמה

למדנו במשנה בדף ו. כי ''קמץ בשמאל – פסול''. כלומר, יש מצווה לקמוץ ביד ימין, וכהן הקומץ ביד שמאל פוסל את הקמיצה ולכן פוסל גם את המנחה מהקרבה. במאמר זה נעסוק בהגדרת איסור זה ובמקורותיו.   
 

הנושא

בעמוד א' בדף שלנו פסק רבה בן בנו של חנה בשם ריש לקיש: כל מקום שנאמרה אצבע וכהונה אינה אלא ימין.
התורה מחייבת עבודה בימין, אם נזכרים בפסוקים על אותה עבודה המילה "אצבע" והמילה "כהונה". 
על כך אומרת הגמרא: 
קא סלקא דעתך: אצבע וכהונה בעינן, כדכתיב (ויקרא ד', כ''ה) וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדַּם הַחַטָּאת בְּאֶצְבָּעוֹ וְנָתַן עַל קַרְנֹת מִזְבַּח הָעֹלָה ... וגמר ממצורע, דכתיב (ויקרא, י''ד, ט''ז) וְטָבַל הַכֹּהֵן אֶת אֶצְבָּעוֹ הַיְמָנִית מִן הַשֶּׁמֶן אֲשֶׁר עַל כַּפּוֹ הַשְּׂמָאלִית, וְהִזָּה מִן הַשֶּׁמֶן בְּאֶצְבָּעוֹ שֶׁבַע פְּעָמִים לִפְנֵי ה'
מבינה הגמרא בשלב זה, כי רק במקום בו התורה כותבת גם ''אצבע'' וגם ''כהן'' – רק במקומות אלו יש חובה לעבוד ביד ימין. ההבנה זו מכך נובעת מכך שלגבי זריקת דם נאמר גם "אצבע" וגם "כהן", וכן בטהרת המצורע נאמר "אצבע" ו''כהן'', ומכיוון שבמצורע כתוב במפורש כי יש לבצע זאת באצבע יד ימין, לכן מסיקה הגמרא כי כל מקום שנאמר ''אצבע'' ו''כהן'' חייבים לעבוד ביד ימין. 
מקשה הגמרא על כך מספר קושיות, והגמרא משנה את התפישה מספר פעמים:
1. אמר רבא: או אצבע או כהונה.
בעקבות קושיא של הגמרא מקמיצה (שם כתוב רק כהונה, ובכל אופן יש דרישה לקמיצה בימין), מחדש רבא, כי ההבנה שלנו הייתה מוטעית: אין צורך גם ב''אצבע'' וגם ב''כהונה'', אלא מספיק או ''אצבע'' או ''כהונה'' וכבר מתחייבים לעבוד בנושא זה ביד ימין. 
2. כי אמרי' או אצבע או כהונה בדבר המעכב כפרה
בעקבות קושיא של אביי על דברי רבא לעיל, כי מצאנו ב''הולכת איברים'' ממקום השחיטה עד המזבח, אפשרות להוליך ביד שמאל, למרות שכתוב שם ''כהן'', מסיקה הגמרא כי האוקימתא הקודמת, הטוענת כי יש צורך או ב''אצבע'' או ב''כהן'' כדי לחייב עבודה בימין, אינה נכונה תמיד, אלא רק בנושאים המעכבים כפרה. ומכיוון שהולכת האיברים (בניגוד להולכת הדם) אינה מעכבת את הכפרה, לכן, אין צורך ביד ימין. 
3. לרבי שמעון קאמרת – רבי שמעון תרתי בעי
לאחר הקושיא מדברי רבי שמעון, אשר מכשיר עבודה ביד שמאל בקבלת הדם, פעולה המעכבת כפרה, אומרת הגמרא, כי אמנם נכון – לשיטת רבי שמעון באמת צריך לכתוב בתורה גם ''אצבע'' וגם ''כהן'' כדי לחייב עבודה בימין, כפי שהבינה הגמרא בתחילה. ומכיוון שבקבלת הדם כתוב רק ''כהן'' אין צורך ביד ימין, ולכן רבי שמעון מכשיר בשמאל. 
4. אצבע לא בעיא כהונה, כהונה בעיה אצבע.
לאחר קושיית הגמרא, כי מצאנו שגם רבי שמעון לא מחייב גם ''יד'' וגם ''כהן'' שהרי הוא אמר במפורש בברייתא, כי ''כל מקום שנאמר בו אצבע – אינה אלא ימין'' – 'משמע מדבריו כי 'אצבע'' בלבד מחייבת עבודה בימין. 
לאור זאת מתקנת הגמרא את המסקנה הקודמת, ביחס לדברי רבי שמעון, ואומרת כי היא נכונה רק בחצייה. אמנם ''אצבע'' לבד מחייבת עבודה בימין, אבל ''כהונה'' לבד אינה מחייבת עבודה בימין, וצריך שיהיה כתוב גם ''אצבע'' ביחד עם ''כהונה'' כדי לחייב עבודה ביד ימין. 
 

מהו המסר?

התשובה הרביעית לשיטת רבי שמעון קובעת כי למילה ''אצבע'' לבד יש ''כוח'' לחייב עבודה ביד ימין, ואין לה צורך במילה ''כהונה''. לעומת אם נכתבה בנושא מסוים רק המילה ''כהונה'' - ''אין לה כוח'' לבדה לחייב עבודה ביד ימין, אלא היא צריכה גם את המילה ''אצבע'' אשר ''תעזור'' לה לחייב עבודה ביד ימין.
באופן כללי נוכל לומר כי א' אינו צריך את ב', אך ב' צריך את א'. יחסים ''א-סימטריים'' כאלו קיימים גם בחיי יומיום.
יש פעמים כי אדם מסוים (נכנה אותו א') ''אינו מסתדר'' לבד, וחייב עזרה מחבר או בן משפחה (נכנה אותו ב'). לעומת זאת, אותו חבר או בן משפחה, אינו ''זקוק לעזרה'' והוא מסתדר מצוין גם בגפו.
למרות שזהו המצב, אנו מבקשים ומעודדים את ב' המסתדר מצוין לבדו, לסייע לא' הזקוק לעזרתו וסיועו, למרות שהוא לא מקבל שום דבר מא'. נוכל לכנות זאת ''סיוע אמיתי וכֵּן'', סיוע טהור ללא תמורה.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]