דיוק וחידוש ברש"י

זבחים דף קטו

עמוד ב

רש"י ד"ה ויתיב רב חסדא וקאמר וישלח את נערי בני ישראל. נראה בעיני שהספרים חסרים כאן ולא ידעתי מה ואם אין חסרין זהו פירושו יתיב רב חסדא וקאמר להאי קרא וישלח את נערי וגו' ומפרש דאלו הבכורות: א''ל רב הונא הכי אמר רב אסי ופסקו. אותו היום פסקה עבודה מן הבכורות שמסיני נצטוו על הכהונה כדיליף לקמן ושמשו נדב ואביהוא כל אותה שנה ראשונה עד שהוקם המשכן ומתו: לישנא אחרינא הכי אמר רב אסי ופסקיה. צריך להפסיק כאן נגינת טעם המקרא באתנחתא ולא יקרא בטעם פשטא כמו שאנו קורין אותו דכשהוא נקרא בטעם פשטא משמע שקריאת נערי בני ישראל דבק על ויעלו עולות משמע שהם העלום אבל כשאתה קורהו באתנחתא עומדת התיבה לבדה ואינה דבק על ויעלו וי''ל שלא שלחם אלא להביא הקרבנות ולעמוד עליהם ויעלו עולות אותם שכשרים להעלותם דהיינו נדב ואביהוא שמשבאו לסיני הופרשו הכהנים כדיליף לקמן: סבר רב חסדא לאותביה מתני'. דקתני שנהגו עבודה בבכורות עד יום הקמת המשכן: שמעיה. רב חסדא לרב חנא דיתיב וקאמר תו משמיה דרב אדא כו':
הקדמת הדברים שרש"י פותח בהם לאוקמיה גירסא ולבאר את הסוגיא, הם לשון יחידי שלא תמצא כמותו בש"ס, והנראה שרש"י רצה לרמוז בכך בדרך פירושו את שני הלשונות עצמן לפירוש המילה "ופסקו" וביאורו או לגיר' "ופסקיה" וביאורו, שאם תפרש ופסקו כלשון הראשון והכוונה שכל פסוק זה מדבר על נערי בני ישראל וזו היה פעם האחרונה שהקריבו, הרי שהספרים חסרים תבות והיה צ"ל יתיב רב הונא בר רב קטינא קמיה דרב חסדא וקאמר רב חסדא כתיב{שמות כד-ה} וַיִּשְׁלַח אֶת נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים שְׁלָמִים לַיקֹוָק פָּרִים והמשיכו להקריב עד הקמת המשכן א''ל הכי אמר ר' אסי (קרבו) ופסקו, רש"י לא ידע איזה תיבות להוסיף בדיוק כשאין לו גירסא אחרת, (כי בסדר קדשים אפשר שרש"י נזהר מלגרוס מסברא רק ממסורת), וללשון השני שהכל עניין של דרך קריאת טעמי הפסוק ונגינתו הרי שגם לשון הגמרא אפשר לקרוא ולהטעים בנגינה ולהסביר ואין צריך להוסיף שום תיבות , אלא לפרש ש"וקאמר" זה קריאת הפסוק הזה בהטעמה, ולא כאר מקומות בס"ס שאין הכוונה וקאמר לקריאת הפסוק, וכן להסביר מי קרא שזה רב חסדא, (ועיין בשאר הגירסאות כאן שבשמ"ק והב"ח חנא והונא מתחלפים ויש אומרים ששני אלו היו בני רב קטינה שגם רב חסדא מביא בשמו בש"ס).