לא להשאיר נושאים פתוחים / רפי זברגר

זבחים קח ע''א

הקדמה

למדנו במשנה בתחילת הפרק, על מחלוקת תנא קמא ורבי יוסי לגבי אדם המקריב קרבן מחוץ לעזרה: 
רבי יוסי הגלילי אומר: שחט בפנים והעלה בחוץ [חייב],
שחט בחוץ והעלה בחוץ – פטור, שלא העלה אלא דבר פסול.
רבי יוסי הגלילי מחייב על העלאה (על המזבח) מחוץ לעזרה רק אם שחטו בתוך העזרה, והוציאו את הקרבן החוצה להקרבה. אך אם שחטו בחוץ, ואחר כך העלו את הקרבן בחוץ, אינו חייב. ומסביר רבי יוסי: אם שחט בחוץ, הרי זו הקרבה של דבר פסול, והיא אינה מחייבת. 
אמרו לו: אף השוחט בפנים ומעלה בחוץ, כיון שהוציאו פסלו. 
טענו כלפיו חכמים: אף אם שחט בתוך העזרה, ולאחר מכן הוציאו החוצה – ברגע שהוציא החוצה, הבשר נטמא, ולכן גם במקרה זה, הוא הקריב קרבן פסול, ובכל אופן רבי יוסי הגלילי מחייב. לכן, אומרים חכמים, יש לחייב על העלאה, גם אם שחט מחוץ לעזרה ואחר כך הקריבה.
 

הנושא

הגמרא משלימה את החסר במשנה. חכמים טענו כלפי רבי יוסי טענה, והוא לא השיב להם, מביאה הגמרא שתי תשובות לטענת חכמים. לפי שתי התשובות יש הבדל בין פסילה של שחיטה בחוץ, לפסילה של קרבן הנשחט בפנים ויצא החוצה. 
1. השיב רבי תחת רבי יוסי הגלילי: מה לשוחט בפנים ומעלה בחוץ שהיתה לו שעת הכושר, תאמר בשוחט חוץ ומעלה בחוץ שלא היתה לו שעת הכושר.
רבי מסביר כי אדם השוחט קרבן בתוך העזרה ולאחר מכן מוציאה החוצה, בזמן שהקרבן היה בתוך העזרה הוא היה כשר למהדרין, בלשון הגמרא ''הייתה לו שעת הכושר''. לעומת שחיטה מחוץ לעזרה, שם לא הייתה לו שעת הכושר, ומלכתחילה הקרבן פסול. לכן, אומר רבי, אין להשוות פסול של שחיטה בחוץ, לפסול של יציאה לאחר שחיטה בפנים. 
2. השיב רבי אליעזר בר' שמעון תחת רבי יוסי הגלילי: מה לשוחט בפנים ומעלה בחוץ שכן קודש מקבלו, תאמר בשוחט בחוץ שאין קודש מקבלו. 
רבי אליעזר מבדיל בין המקרים וטוען אם נשחט בתוך העזרה ולאחר מכן הוציאו, ושוב החזירו והעלו את הקרבן למזבח, אין מורידים אותו, בלשון הגמרא: ''קודש מקבלו''. וזאת, לעומת קרבן הנשחט בחוץ, אם הוכנס פנימה ועלה על המזבח – מורידים אותו מעל המזבח. בגלל השוני הזה, אומר רבי אליעזר, אין להשוות בין שני הפסולים. 
שואלת הגמרא: מאי בינייהו? 
בסופו של דבר שתי התשובות מבדילות בין שני הפסולים (נשחט בחוץ, או יצא מן העזרה לאחר שחיטה בפנים), אם כן, מה הנפקא מיניה בין השני ההסברים? 
1. אמר זעירי: שחיטת לילה איכא בינייהו.
נפקא מינה ראשונה, אומר זעירי, אם נשחט בלילה. לדעת רבי, המבחין אם ''הייתה לה שעת כושר'' או לא. במקרה ששחט בלילה ''לא הייתה לה שעת כושר'' (כיוון שמצוות שחיטה הינה רק ביום), ולכן, גם אם נשחט בפנים, הוציא והעלה החוצה, יהיה פטור. לעומת רבי אליעזר המבחין אם ''עלה לא ירד'', הרי שגם אם נשחט בלילה, ועלה אחר כך על המזבח, לא ירד (לשיטת רבי שמעון לעיל (פד.). ולכן, במקרה ונשחט בלילה, יתחייב בקרבן. 
2. רבה אמר: קבלה בכלי חול איכא בינייהו:
נפקא מינה שניה לפי רבה, במקרה וקיבלו את הדם בכלי חול, ולא בכלי קודש. לפי רבה, לא הייתה לו שעת הכושר, ולכן יהיה פטור, אך לפי רבי אליעזר, מכיוון שגם אם קבלה בכלי שאינו מקודש, אם בסופו של דבר עלה על המזבח – לא ירד, לכן מתחייב. 
 

מהו המסר?

המסר שלנו הפעם יתמקד בתשובותיהם של רבי ורבי אליעזר, אשר ענו במקומו של רבי יוסי הגלילי.
כאמור, חכמים טענו טענה כלפיו במשנה, ולא מצינו שהוא ענה להם. לכן, שני התנאים הללו, רבי ורבי אליעזר, ''הרגישו צורך'' לענות בשמו של רבי יוסי הגלילי, כדי להסביר לנו את תשובת רבי יוסי הגלילי, ולסבר את אוזנינו בתשובות אלו.
ניתן ללמוד מכך מספר תובנות:
1. לא להשאיר נושאים פתוחים. תשובת רבי יוסי הגלילי ''הייתה חסרה'' במשנה, והתנאים הללו השלימו זאת בגמרא.
כדאי ללמוד מכך לחיים, לנסות ''לפתור שאלות ובעיות''. ככלל, אנו רוצים ''לסגור עניינים'', ואם יש לנו נושא פתוח, הרי שנעשה כל מאמץ לסגור אותו.
2. לא ברור אם רבי ורבי אליעזר היו ביחד עם רבי יוסי הגלילי, או שמא לא. אבל בכל מקרה, הם הבחינו בחוסר התשובה של רבי יוסי הגלילי, לא חיכו למוצא פיו (או אולי חיכו ולא זכו לכך...), והם הפעילו את שכלם, לא היססו, ואמרו ''את אשר על ליבם'' בנושא זה.
גם בנקודה זו, אנו למדים כי, למרות שלא מצופה מאתנו לענות או להסביר דבר מה, אין בעיה, ואולי אפילו רצוי, ''לקום ולעשות מעשה'', ואם יש לנו תשובה או הסבר טוב – לומר אותו בכל הכבוד הראוי.
למדנו מכך, ''לא להיות עצורים''. לא לחשוש מה יגידו, איך יגיבו לדברים, וכיצד הם יתקבלו ע''י הסובבים אותנו. אם יש לנו מה לומר, נאמר זאת בגאון ובהדר, ללא חשש וללא מורא.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]