תלות הדדית / רפי זברגר

זבחים קד ע''א

הקדמה

בדף ק''ג למדנו שתי משניות. לאחר המשנה השניה, שואלת הגמרא על סתירה לכאורה בין שתי המשניות:
• במשנה הראשונה למדנו: כל שלא זכה המזבח בבשרה - לא זכו הכהנים בעורה
אכילת העור על ידי הכוהנים מותנה בכך שבשר הקרבן הוקרב על גבי המזבח. 
o מדייקת הגמרא: ואע"ג דאפשטיה לעור קודם זריקה.
מכיוון שהמשנה לא מחלקת ואמרה את הדין באופן כללי, מבינה הגמרא כי הכוהנים זוכים בעור, אף על פי שהפשיטו את העור לפני זריקת הדם. 
o מסיקה הגמרא: מני? רבי אלעזר ברבי שמעון היא, דאמר: אין הדם מרצה על העור בפני עצמו.
משנה זו הולכת לפי שיטת רבי אלעזר הסובר כי זריקת הדם אינה מרצה ואינה ''מתירה'' את העור לאכילה, אלא יש לומר כי רק אם מותר להעלות את הבשר למזבח, העור מותר, ללא תלות בזריקת הדם. 
• במשנה השניה (בלשון הגמרא: סיפא) למדנו: כל הקדשים שאירע בהן פסול, קודם הפשיטן - אין עורותיהן לכהנים, לאחר הפשיטן - עורותיהן לכהנים.
במשנה השנייה למדנו כי היתר העור תלוי בהפשטתו מן הקרבן, ואם נתגלה פסול לפני הפשטה – העור נאסר לכוהנים.
o מסיקה הגמרא: אתאן לרבי דאמר הדם מרצה על העור בפני עצמו.
נראה כי משנה זו לשיטת רבי, הסובר כי זריקת הדם מתירה את העור, ללא תלות בדין הבשר. שהרי אם נפשט העור, לא משנה מה דין הבשר, אלא רק זריקת הדם קובעת. 
שאלת הגמרא: רישא רבי אלעזר ברבי שמעון סיפא רבי?
הגמרא ''אינה אוהבת'' את העובדה שהמשנה הראשונה (רישא) סוברת כרבי אליעזר והמשנה השניה (סיפא) סוברת כרבי. 
הגמרא מביאה שתי תשובות לשאלה זו, במסגרת מאמר זה לא נידון בהן. 
 

הנושא

בדף ק''ד מביאה הגמרא את המקור לדיניהם של רבי אלעזר ברבי שמעון ורבי: מאי רבי ומאי רבי אלעזר בר' שמעון?
וזהו לשונה של הברייתא: 
רבי אומר: הדם מרצה על העור בפני עצמו, וכשהוא עם הבשר: נולד בו פסול בין קודם זריקה בין לאחר זריקה הרי הוא כיוצא בו. 
לפי רבי, כאשר הפשיטו את העור לפני פסילת הבשר – רק זריקת הדם קובעת לגבי אכילת עור הקרבן. 
אך אם העור טרם הופשט, דין העור כדין הבשר. 
רבי אלעזר בר"ש אומר: אין הדם מרצה על העור בפני עצמו, וכשהוא עם הבשר: נולד בו פסול קודם זריקה הרי הוא כיוצא בו, אחר זריקה - הורצה בשר שעה אחת - יפשיטנו ועורו לכהנים.
רבי אלעזר חולק על רבי וסובר, כי אין הבדל בין דין העור לפני הפשטתו או לאחר הפשטתו מן הבשר. אם נפסל הבשר לפני זריקת הדם, הרי שדין העור כדין הבשר. (גם אם הופשט העור לפני זריקת הדם, אין הזריקה מתירה).
ממשיכה הגמרא ומקשרת בין מחלוקת רבי אלעזר ורבי למחלוקת תנאים נוספת בין רבי אליעזר ורבי יהושע.
וְעָשִׂיתָ עֹלֹתֶיךָ, הַבָּשָׂר וְהַדָּם (דברים י''ב, כ''ז): רבי יהושע אומר: אם אין דם - אין בשר, אם אין בשר - אין דם. 
רבי יהושע למד מן הסדר של המילים בפסוק. הפסוק מקדים את הבשר לדם, למרות שסדר הדברים בבית המקדש היה הפוך (קודם זרקו את הדם ורק לאחר מכן העלו את הבשר על המזבח), ולכן הסיק רבי יהושע כי יש ''תלות הדדית'' בין הדם לבשר, כך שאחד ללא השני לא הולך. בשר ללא דם אינו כשר, וגם דם ללא בשר. 
רבי אליעזר אומר:  דם אע"פ שאין בשר, שנאמר (שם): וְדַם זְבָחֶיךָ יִשָּׁפֵךְ. אם כן, מה תלמוד וְעָשִׂיתָ עֹלֹתֶיךָ הַבָּשָׂר וְהַדָּם, לומר לך: מה דם בזריקה, אף בשר בזריקה. הא למדת שריוח יש בין כבש למזבח.
רבי אליעזר חולק וסובר הדם הוא הג'וקר, ולכן מותר לזרוק דם, אף אם הבשר אינו כשר. 
והפסוק של רבי יהושע ( וְדַם זְבָחֶיךָ יִשָּׁפֵךְ) מלמד אותנו כי יש לזרוק את הבשר כמו שזורקים את הדם. הדבר מבוצע ע''י שהכהן מגיע לראש הכבש, ומשם זורק את הבשר לכבשן האש שעל המזבח, כיוון שיש רווח מסוים בין הכבש למזבח. 
מסיקה הגמרא: לימא: מ"ד הורצה – כרבי אליעזר, ומאן דאמר לא הורצה - כר' יהושע. 
רבי, הסובר כי עור הבשר כשר, גם כאשר הבשר אינו כשר, סובר כרבי אליעזר, המתיר לזרוק דם גם ללא בשר כשר. 
ורבי אלעזר אשר אינו מכשיר את העור בזמן שהבשר לא כשר, סובר כרבי יהושע האוסר לזרוק דם ללא בשר כשר. 
 

מהו המסר?

בדעת רבי יהושע אנו לומדים עיקרון מעניין של הדדיות בין הבשר והדם. אין זריקת דם ללא בשר כשר, ואין שריפת בשר ללא זריקת דם.
מצב של תלות הדדית מאוד מעניין מבחינה חברתית. דוגמא לכך יכולה להיות בין שני בני זוג. כאשר האחד ''משלים'' את השני, וכל אחד ''אינו יכול לתפקד'' ללא השני. בדרך כלל תלות היא דבר פחות מבורך, ואנו שואפים לתת עצמאות לכל אחד, כך שיוכל לתפקד באופן עצמאי, אך נראה כי ישנה גם ''תלות מבורכת''. תלות אשר לא כובלת וגורמת לאי תפקוד ללא הצד השני, אלא "תלות חיובית" המפרה ונותנת כוח אחד לשני. כל אחד ''מרגיש צורך'' להתייעץ עם רעהו, מעריך ומכבד את דעת זולתו, נותן משקל רב לחוות דעת השני, ובכך בעצם נוצרת הפרייה הדדית חיוביות ופורייה.
''תלות חיובית'' מעין זו יכולה להיות בין שני אחים הקשורים בעבותות של אהבה ביניהם. וכן ''חברים לנפש'', אשר יכולים לחוש תחושות חיוביות מעין אלו, ולחזק, לעודד ולהמריץ אחד את רעהו.
מי יתן וכל אחד יחווה קשר אמיתי שכזה עם בן/בת זוגתו ו/או עם בן משפחה או חבר קרוב.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]