ראש קטן / רפי זברגר

זבחים קג ע''ב

הקדמה

בדף שלנו ישנן שתי משניות העוסקות בדיני עור הקרבנות, אנו נתמקד בשנייה המדברת על עורות של קרבנות פסולים. 
 

הנושא

כל הקדשים שאירע בהם פסול קודם להפשיטן - אין עורותיהם לכוהנים, לאחר הפשיטן – עורותיהם לכוהנים. 
אם פסול הקרבן אירע לפני שהפשיטו את העור, אזי אין היתר לכוהנים לאכול את העור ויש לשרוף אותם בבית השריפה, מקום שריפת הקרבנות הפסולים. אבל אם הפסול אירע לאחר ההפשט, מכיוון שכבר היה להם היתר שעה אחת, אין ההיתר מתבטל, והעור מותר לכוהנים. 
אמר רבי חנינא סגן הכוהנים: מימי לא ראיתי עור שיוצא לבית השריפה. 
רבי חנינא מספר כי הוא לא חזה אף פעם שעורות נשרפים בבית השריפה בגלל פסול שאירע בהם. 
אמר רבי עקיבא: מדבריו למדנו שהמפשיט את הבכור ונמצא שהוא טריפה – שייאותו הכוהנים בעורו. 
רבי עקיבא הבין מתוך ''עדותו'' של רבי חנינא, כי גם אם מצאו כי הקרבן היה טריפה, וגילו זאת רק בדיעבד לאחר השחיטה, הפשטת העור וניתוח האיברים הפנימיים, גם אז לא פסלו את העור, והתירו לכוהנים לאוכלם. 
מסקנה זו נובעת מן העובדה שבוודאי היו מקרים שגילו כי הקרבן טריפה, ואם רבי חנינא לא ראה אף פעם עורות נשרפים, הרי שכנראה הותרו העורות באכילה לכוהנים, למרות שבסופו של דבר הקרבן היה טרף. 
וחכמים אומרים: אין ''לא ראינו'' ראיה, אלא יצא לבית השריפה. 
חכמים דוחים את המסקנה מתוך הראיה, מכיוון שהם אומרים כי ''לא ראינו'' אינה מהווה ראיה הלכתית שניתן ללכת לאורה. הסיבה לכך ש''לא ראינו'' אינה מהווה ראייה, תיתכן משתי סיבות (רש''י):
1. אולי באמת בימיו של רבי חנינא לא אירע פסול כזה שנמצאת בהמה טריפה לאחר שהפשיטו אותה (בניגוד להנחה בדברי רבי עקיבא), אך אם בכל אופן יקרה המקרה – העור יהיה אסור.
2. ייתכן שבכל אופן קרה בימיו, אך הוא לא ראה זאת. 
 

מהו המסר?

אנו מכירים את יישום דברי חכמים אשר קבעו כי ''לא ראיתי אינה מהווה ראייה'' גם בימינו אנו, בכך שאין אנו פוטרים אדם אשר עובר על החוק בטענה כי ''לא שמע'' או ''לא ראה''.
מה הסברה לכך? צריך לומר, כי האדם אחראי למעשיו, וכל פעולה שהוא מבצע, או אי פעולה שאינו מבצע, חייבת להיות מעוגנת ומוסברת, ואם אינו יודע מה לעשות, עליו לשאול ולברר ורק לאחר מכן לעשות, או לא לעשות.
זהו עיקרון חשוב מאוד בחיים, וכן בכל מעשנו ומנהגנו בחיים. לא להיתלות באילן של ''לא יודע'', ''לא שמעתי'', ''לא קראתי'' וכדו'. כאמור, מוטלת חובה על האדם להיות מודע ואחראי לכל מה שעושה, ולכן שומה עליו לברר כל דבר.
ידועה תופעת זו אשר ישנה אצל ילדים (לא רק אצלם...) "המתחבאים" מאחורי אמרה זו, ונמנעים מעשייה, או לפעמים מבצעים מעשה שלא ייעשה. חלק מחינוך ילדינו הוא להקנות להם את המודעות לעשייתם, ללמד אותם לחשוב ולבדוק את הנושאים, לא לשחק ''ראש קטן'', לא להתעצל ובסופו של דבר לומר ''לא ידעתי'' ולחשוב כי בכך הם ניצלים מעשייה.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]