קביעת אירועים מיוחדים / רפי זברגר

זבחים צ ע"ב - צא ע''א

הקדמה

לאור שני הכללים שלמדנו בתחילת הפרק של סדר קדימויות, הקובעים כי 
1. כל התדיר מחברו קודם את חבירו.
2. כל המקודש מחברו קודם את חברו.
מסתפקת הגמרא בסוף דף צ' בבעיה הבאה: תדיר ומקודש איזה מהם קודם, תדיר קודם משום דתדיר, או דלמא מקודש קדים דקדיש?
במילים אחרות שואלת הגמרא, מה היחס בין שני העקרונות לעיל? איזה עיקרון גובר על משנהו? האם התדירות עדיפה על הקדוש, או שמא הקדושה עדיפה על התדירות. 
 

הנושא

הגמרא מנסה להביא מספר הוכחות כי תדיר עדיף על קדושה, אך דוחה את כולן בדחייה דומה. נצטט את החמש הראשונות: 
1. תא שמע: תמידין קודמין למוספין אף ע"ג דמוספין קדישי.
למדנו במשנה האחרונה כי קרבנות תמיד קודמות לקרבנות מוסף שבת, למרות שמוסף יותר ''קדוש''. מכאן לכאורה שתדיר קודם לקדוש!
דחיה: אטו שבת למוספין אהנאי לתמידין לא אהנאי?
קרבן תמיד של השבת אינו דומה לקרבן תמיד של יום חול. הקדושה של השבת חלה על כל מה שנעשה בשבת, כולל קרבן תמיד. ממילא, אין קדושה עדיפה למוסף שבת על תמיד המוקרב בשבת, ולכן נופלת ההוכחה. 
2. תא שמע: מוספי שבת קודמין למוספי ראש חודש.
מוסף ראש חודש ''מקודש'' יותר ממוסף שבת, שכן מקריבים בו גם שעיר ראש חודש. למרות זאת, כאשר חל ראש חודש בשבת - מקדימים את מוסף שבת למוסף ראש חודש. לכאורה שוב הוכחה שהתדיר (שבת תדירה מראש חודש) קודם לקדוש.
דחיה: אטו ראש חודש למוספין דידיה אהני למוספי שבת לא אהני?
כשם שאמרנו בשבת, כך אנו אומרים גם לגבי ראש חודש. קדושת היום המיוחד של ראש חודש, חלה על כל הנעשה באותו יום, כולל הקרבת מוסף שבת, ולכן אין להוכיח מכאן שתדיר קודם, כיוון שגם מוסף השבת הינו ''קדוש'' בקדושת ראש חודש. 
3. תא שמע: מוספי ראש חודש קודמין למוספי ראש השנה אע"ג דראש השנה קדשה.
לראש השנה ישנה קדושה מיוחדת, ולכן לכאורה מוסף ראש חודש התדיר (ביחס למוסף ראש השנה) קודם למוסף ראש השנה – נלמד כי תדיר קודם לקדושה. 
דחיה: אטו ראש השנה למוספי דידיה אהני למוספי ראש חודש לא אהני?
גם פה – קדושת ראש השנה חלה על כל הנעשה באותו יום, כולל על מוספי ראש חודש המוקרבים בא' בתשרי. 
לכן, אין פה תדיר מול קדושה, אלא תדיר וקדוש מול קדוש. 
4. תא שמע: דבר אחר: ברכת היין תדירה וברכת היום אינה תדירה ותדיר ושאינו תדיר - תדיר קודם, אע"ג דברכת היום קדישה.
לגבי מחלוקת בית שמאי ובית הלל במסכת ברכות (נא:), איזו ברכה להקדים בקידוש של שבת ויום טוב. בית הלל סוברים כי יש להקדים את ברכת היין לברכת היום.
ההסבר השני לטעמם של בית הלל מבוסס על הכלל: תדיר (ברכת היין, אשר שותים אותו לעיתים תכופות) ושאינו תדיר (ברכה של שבת, החלה פעם בשבוע) – תדיר קודם. ולכן יש להקדים את ברכת היין, למרות שברכת היום ''מקודש'' בקדושת השבת. 
דחיה: אטו שבת לברכת היום אהנאי לברכת היין לא אהנאי?
חוזרים שוב על העיקרון אשר למדנו בתשובה הראשונה: קדושת שבת חלה על כול המבוצע ביום זה. לכן, גם ברכת היין, אשר מברכים אותה הרבה פעמים באמצע השבוע, בשבת – ''יורדת עליה'' גם קדושת שבת המיוחדת. 
5. תא שמע דאמר רבי יוחנן הלכה מתפלל אדם של מנחה ואח"כ של מוספין.
אם אדם לא התפלל מוסף בבקר, והגיע זמן מנחה, ועתה יש בפניו שתי תפילות: מנחה ומוסף. פוסק רבי יוחנן כי יש להקדים תפילת מנחה לתפילת מוסף, לכאורה שוב הוכחה כי התדיר (מנחה, בכל יום) קודם למקודש (מוסף שיש לו קדושה מיוחדת)
דחיה: אטו שבת, לתפלת מוספין אהנאי לתפלת מנחה לא אהנאי? 
ממשיכים ואומרים כי קדושת השבת, לא רק חלה על קרבנות היום (הוכחה 1 לעיל), ולא רק על ברכות היום (הוכחה 4) אלא גם לעניין תפילות – קדושתה של השבת חלה על כל התפילות, כולל אלו שאנו מתפללים מידי יום, כמו תפילת מנחה. 
 

מהו המסר?

למדנו חמשה ניסיונות הוכחה כי ''תדיר וקדוש – עדיף התדיר'' וחמש דחיות הדומות בעיקרון, כי הקדושה המיוחדת אשר חלה ביום מסוים (שבת, ראש חודש וראש השנה) מתפשטת וחלה על כל המרכיבים והפעולות שעושים באותו יום.
ניתן ללמוד מעיקרון זה, כי כאשר אנו ''חוגגים'' יום מיוחד, הרי שכל מה שנעשה באותו יום, יהיה מיוחד וקשור לאותו יום.
למשל, אם אנו עושים ''סיום'' לימוד ביום מסוים, הרי ''קדושת'' הסיום, האווירה והחגיגיות נמשכים והולכים במשך כל אותו היום.
לאור זאת, אפשר לומר כי ''יש עניין'' לקבוע מידי פעם ''אירועים מיוחדים'' לחוג או לציין דברים חשובים, וממילא תתפשט תחושת השמחה וההתלהבות של אותו אירוע, למשך כל אותו היום.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]