דיוק וחידוש ברש"י
זבחים דף פה
עמוד ב
רש"י ד"ה הצמר שבראשי הכבשים. רישא דבבא אחריתי היא ובהדי עצמות וגידין קתני לה וכמשפטן שבראשי כבשי של עולה שהראש אינו בכלל הפשט וקרב עם עורו כדאמר בשחיטת חולין בפ''ב (כז.) אין לי אלא נתחים שישנן בכלל הפשטה וישנן בכלל הקטרה מנין לרבות את הראש שכבר הותז בשחיטה שאע''פ שאינו בהפשטה ישנו בהקטרה ת''ל כו' ויש צמר בגובה ערפו אצל ראשו:
כפילות הלשון לכאורה ברש"י רישא דבבא אחריתי – ובהדי עצמות וגידין לה, וכן התוספת "וכמשפטן" , ולכאורה מספיק היה לו לרש"י לומר בהדי עצמות וגידין קתני לה ועל מנת שלא נצרפן לרישא של המשנה,
ונראה שבכך מיושב נוסח הברייתא המובאת מיד בגמרא המשמיטה את שני אלו צמר שבראשי כבשים וזקן התישים, וכפי שרש"י ממשיך את הייחודיות של שני אלו השייכים בדווקא לראש הקרב עם עורו, ויש עוד חילוק המובא בספרים למקור הדין אם נלמד מאותו הפסוק המובא בברייתא זו ועשית עולותיך הבשר והדם, או ממקום אחר, ויתכן שלכך כיוון רש"י "כמשפטן" לומר שרק הדין שווה אבל מקור הדין שונה.
