גירוי השומע / רפי זברגר

זבחים פג ע''א-ע"ב

הקדמה

היום אנו מתחילים פרק תשיעי במסכת זבחים, ובו דיון על חלקי הקרבנות שעלו על המזבח ונפסלו, האם הם חייבים לרדת מן המזבח או לא. המשנה פותחת בעיקרון: המזבח מקדש [את] הראוי לו. אם עלה למזבח משהו הראוי לו, הרי שהמזבח מקדש אותו ואינו חייב לרדת מן המזבח. למדנו במשנה שלוש דעות מהי בדיוק כוונת המשנה במילים "ראוי לו'':
1. רבי יהושע: כל הראוי לאישים אם עלה לא ירד. 
כל מה שראוי להישרף על המזבח, אם עלה לא ירד. 
הוכחה: שנאמר (ויקרא, ו', ב'): צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר: זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה, הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר, וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ - מה עולה שהיא ראויה לאישים אם עלתה לא תרד, אף כל שהוא ראוי לאישים אם עלה לא ירד.
2. רבן גמליאל: כל הראוי למזבח אם עלה לא ירד. 
כל מה שראוי לעלות על המזבח אם עלה לא ירד, ולאו דווקא מה שראוי להישרף על המזבח.
הוכחה: שנאמר (שם) הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ - מה עולה שהיא ראויה למזבח אם עלתה לא תרד, אף כל דבר שהוא ראוי למזבח אם עלתה לא תרד.
3. רבי שמעון: הזבח כשר ונסכים פסולין, הנסכים כשירים והזבח פסול, אפי' זה וזה פסולין - הזבח לא ירד והנסכים ירדו.
רבי שמעון עושה הבדלה בין זבח לנסכים הבאים עם הקרבן, בכל מקרה: הזבח לא יורד מן המזבח, והנסכים יורדים. 
המשנה מגדירה בעצמה את הנפקות בין רבי יהושע לרבן גמליאל: אין בין דברי רבן גמליאל לדברי רבי יהושע אלא הדם והנסכים, שרבן גמליאל אומר לא ירדו, ורבי יהושע אומר ירדו.
הדם והנסכים עולים על המזבח אך אינם נשרפים, לכן, רבן גמליאל המדבר על כל מה שעולה על המזבח, גם הדם והנסכים אינם יורדים, לעומתו, רבי יהושע הסובר כי רק מה שנשרף לא יורד, יסבור כי דם ונסכים יורדים מן המזבח. 
 

הנושא

מדייקת הגמרא בתחילתה: ראוי לו – אין, שאין ראוי לו – לא.
המשנה בתחילתה קבעה את הכלל: המזבח מקדש [את] הראוי לו משמע, כי רק דברים הראויים למזבח לא יורדים, אך אם דבר שאינו ראוי למזבח, גם אם עלה – ירד ממנו. 
מיד שואלת הגמרא: למעוטי מאי?
מה באה המשנה למעט, במילים ראוי לו ודייקנו מכך שאם לא ראוי – ירד?
עונה רב פפא: למעוטי קמצין שלא קידשו בכלי. 
מנחות יש לקמוץ ולשים אותם בכלי שרת, אומרת הגמרא, כי אם לא קידשו את הקומץ בכלי, אין הוא ראוי למזבח, ולכן אם עלה לא ירד, וזהו החידוש והדיוק מלשון המשנה. 

יש להבין את שאלת הגמרא למעוטי מאי? לפי השיטות השונות במשנה: 
• לפי רבי יהושע המדבר על ראוי לאישים ברור לחלוטין מה באה המשנה למעט, שהרי המשנה בעצמה ציינה בהמשכה כי לדעת רבי יהושע הדם והנסכים יורדים מן המזבח. 
• אלא, כנראה הגמרא רצתה לברר, מה בא למעט לשיטת רבן גמליאל, הסובר כי גם דם ונסכים לא ירדו מן המזבח. 
• אבל גם זה קשה, (התוספות (ד''ה למעוטי מאי) מקשה זאת): במשניות הבאות נלמד על הרובע ונרבע (פג:) שאם עלה ירד, וכן על הקטרת שאינה ראויה לבוא על המזבח (פד.) אם עלתה – תרד, אם כן, מהי כוונת שאלת הגמרא למעוטי מאי? הרי פירטנו במשניות הבאות מה התמעט מלשון ראוי לו?
אלא יש לומר, כי השאלה למעוטי מאי איננה שאלת הגמרא, מכיוון שלגמרא ברור מה המשנה באה למעט (כמפורט במשניות הבאות), אלא אלו דברי רב פפא, הפותח את דבריו בשאלה, כדי "להכניס אותנו לחידוש שלו" (הרב בנימין מילצקי בשיעור הדף היומי ב''קול חי'').
 

מהו המסר?

מתוך ההסבר לעיל כי אנו מייחסים את השאלה של הגמרא למעוטי מאי לדברי רב פפא, אנו לומדים דרך מעניינת להצגת דברים. אדם הרוצה לעניין את השומעים, לגרום לכך שיהיה רצון לשמוע ולהקשיב להמשך הדברים, יש "לגרות'' אותם לכך. קיימים דרכים שונות ל''גירוי''. אחת מהן למדנו היום. רב פפא מעוניין להפנות את תשומת לב הלומדים ולכן מתחיל בשאלה. הסקרנות של השומע כבר עלתה בכמה רמות, שכן הוא מבקש לדעת ולשמוע מה ייענה השואל, בד בבד עם ניסיון השומע לענות על השאלה בעצמו.
אופן זה מלמד אותנו כאמור ליצור עניין אצל השומע. עיקרון זה אנו יכולים גם ליישם בכל מערכות שלנו בחיים. כאשר הורה מבקש תשומת לב של ילדו, כדאי שימצא נושא המעניין את הילד, ומתוך כך יגיע גם לנושא אותו ביקש להעביר.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]